מאת אלה שלומקוביץ.
שייך לקטגוריית ארגז הכלים של אלה

“הוא רק ילד וכבר מתגייס”? המדריך לרגיעה והעצמה

וואו, נדמה כי רק לפני רגע הוא עלה לכיתה א’ והתרגשנו כל כך. כעת אנחנו מתרגשים מהגיוס המתקרב בצעדי ענק, המומים מהזמן שחלף ולא מפסיקים למלמל: “לא להאמין שהילד שלנו מתגייס לצבא”.
במהלך חודשי הקיץ הורים רבים מלווים את ילדיהם המתבגרים ללשכת הגיוס, וליבם הולם בחוזקה. כולנו אמנם כבר למודי מעברים ושינויים, שכבר אפיינו את שנות ההתפתחות של הילדים, אך נדמה כי המעבר מהאזרחות לצבא הוא המורכב והחד מכולם (הן עבורנו כהורים והן עבור ילדינו המתבגרים). המורכבוּת הזו נובעת מכמה סיבות: כל מעבר כרוך בתחושת חוסר ודאות, המייצרת חוסר ביטחון. אולם במעבר לצבא נוספת לעתים, בייחוד בתפקידים קרביים, גם חרדה מפני מוות. מעבר לכך ישנה חרדה מפני המערכת הצבאית הנוקשה, המוּבלת על פי צרכיה ולא בהכרח מתחשבת ברצונו או ביכולותיו של המתגייס הטרי.
במונים רבים, הגיוס לצבא קוטע בבת אחת את תהליך ההתבגרות הטבעי של הנער/ה ובדרכים כוחניות למדי (טרטורים בטירונות, למשל). לכן, לתחושת הורים רבים, הצבא מאלץ את המתבגר להפוך למבוגר בטרם עת, תוך הטלת אחריות אדירה ומבלי שהשלים את תהליך ההתבגרות. ההפרדה והריחוק של המתבגר מהבית והפקדתו בידי המערכת הצבאית, מציפה אצל הורים שלל רגשות: דאגה גדולה, רצון להקל, גאווה ציפייה, ועוד. אז איך בכל זאת נוכל להקל עלינו ועל ילדינו במעבר לצבא?

על אלה שלומקוביץ

לאלה ניסיון של 15 שנה בעבודה עם בני נוער. בתפקידיה האחרונים כמנהלת ההדרכה הארצית בתנועת הצופים וכסמנכ”לית התפעול בעמותת “קו הזינוק”, היא הבינה כי יש צורך בשיטה המציעה להורים כלים פשוטים ויעילים להורות טובה בגיל ההתבגרות. כיום היא מייעצת ומנחה הורים למתבגרים וצוותי חינוך, ברמה הפרטנית ובקבוצה, במטרה להקנות להורים כלים פרקטיים להורות טובה ובונה ולתקשורת פתוחה ומעצימה עם ילדיהם המתבגרים.

לאתר של אלה

 

 

10 דברים שהורים צריכים לדעת לפני שהילד יוצא לטירונות 

אמה של דורון, שהתאבדה בתחילת השירות הצבאי, כותבת מהלב 

אמא שואלת: “הוא רק בן 11 וכבר מפחד מהצבא, איך להגיב?”

  • אפשרו הצפת רגשות: חשוב להציף עם הילדים את החששות, השמחות והתקוות לקראת הגיוס. על אף שנדמה כי מתבגרים מעדיפים להימנע מלחלוק ולשתף, אם תיזמו שיחה בנושא בדרך כלל הם ישתפו פעולה.
  • העצימו והמחישו תמיכתכם: אל תתנו משקל גדול מדי לחששות, אל נסו לנתב את המתבגר למקומות חיוביים בשיחה. הוכיחו לו את יכולת ההסתגלות שלו לשינויים שחווה בעבר, הבליטו את היכולות שלו,  דברו עמו על המשימות שיהיה עליו להתמודד עמן, והחשוב מכול – הזכירו לו שאתם נותנים לו גב ושהמשפחה נמצאת שם עבורו ותתמוך בו בכל קושי. התמיכה ההורית הזו עשויה להפוך  תחושת חוסר אונים עמוקה ומשבר קשה למשבר פשוט וחולף.
  • הגדירו מטרות: ממתבגרים רבים עסוקים כל כך בחששות ובאי הוודאות שהם לא עוצרים לרגע לבדוק מהם הרווחים שיוכלו להפיק מהמסגרת הצבאית. לכן, כדאי לשאול את המתבגר מה הוא  היה רוצה ללמוד על עצמו בצבא, לאן הוא היה רוצה להתפתח, ומה הוא מצפה לקבל מהמסגרת. את המטרות כתבו על פתק קטן, שייכנס לחוגר העתידי. ההתבוננות התמידית על העתיד (מי אני רוצה להיות כשאסיים את השירות הצבאי?) תעזור לו להתמודד במצבים מאתגרים.
  • העניקו צידה רגשית לדרך: זה יכול להיות מכתב שלכם, שבו תכתבו על תהליך ההתפתחות של ילדכם ועל הכוחות שאתם רואים בו – והוא תמיד יהיה אצלו בתיק הצבאי. אפשר גם לכתוב משפטים מעוררי השראה, שתחביאו לו בכל מיני תאים בתיק, לצד תמונות של רגעים משמחים שחוויתם כמשפחה (כל מתבגר ומה שמתאים לו). הצידה הרגשית הזו עשויה לעזור לנער/ה להתמודד במצבי לחץ ומצוקה, ולעודד אותו למצוא את הכוחות הפנימיים להתגבר על קושי או משבר.
  • היו שם, אבל אל תגזימו: אחרי ולמרות הכול, אל תשכחו שהילדים שלכם הם אלו שמתגייסים ולא אתם! אחת מהמשימות החשובות ביותר בהורות, בכל שלב, היא היכולת לשחרר את הילדים ולאפשר להם לצמוח. היו שם בשבילם, תמכו בהם והיו מעורבים, אך בתוך כך העבירו להם את התחושה שהם מסוגלים. חזרו והזכירו לילדכם איך הוא התמודד בהצלחה עם סיטואציות שונות בעבר, מה יש בו שיכול לתרום לכך שהמעבר יהיה פשוט, ובעיקר שדרו לו שאתם סומכים עליו.

גיוס נעים לכולם!

עוד ב”ארגז הכלים של אלה”: תפקיד ההורה במלחמת העצמאות של המתבגר