ייתכן כי עדיין ישנם הורים, תמימים במיוחד, הסבורים שאין פגם במסיבות הטבע שאליהן נוהרים צעירים רבים. אותם הורים פשוט לא מודעים לכך שמדובר במסיבות סמים, לא רק טראנס. לרגל יום המאבק בסמים, הצצנו לתופעה החמורה המתרחשת במרחק רבע שעה מהבית שלכם
עונת מסיבות הטבע בשיאה. בכל סוף שבוע, החל בימי חמישי בצהריים, מתחילות לרוץ בפייסבוק ובסמארטפון הודעות טקסט והזמנות לחברים. לעתים, במהלך סוף שבוע אחד מתקיימות כמה עשרות מסיבות כאלו ברחבי הארץ – חלקן מכונות “פסטיבלים” וחלקן “אפטרים” (על ההבדלים – בהמשך). אז איך זה בדיוק עובד?
כמה שעות לפני שהמסיבה מתחילה, הצעיר מקבל לנייד הודעת טקסט עם מספר טלפון. אם הוא בעניין, הוא יתקשר למספר שנשלח אליו כדי לקבל הכוונה מדויקת למקום האירוע. ורוב הסיכויים שהוא בעניין – כי מספר הטלפון נשלח רק לרשומים, לקוני הכרטיסים וכמובן ל”חברים של”. מעבר לקו עונה בחור או בחורה שמסבירים לצעיר במדויק איך להגיע לאמצע שום מקום, בשרון, בדרום או בצפון, בדרך כלל ביער או בחורשה מרוחקת מעט. ההסבר מפורט עד לרמה של “בעץ הברוש השלישי פנה שמאלה”.
פורקים אנרגיה עד אובדן חושים
במסיבות הטבע מסוג מסיבות הטראנס יש שני סוגי הפקות: הראשונה, שהיא הגדולה והמכובדת יותר, נקראת “פסטיבל” – והיא מתפרשת בדרך כלל על פני יומיים. בפסטיבלים מתארחים דיג’יים (תקליטנים, בעברית תקינה) מחו”ל, והחבר’ה הצעירים שמגיעים למסיבה צריכים להגיע ערוכים ומצוידים באוכל, שתייה ואוהלים (למקרה שירצו לשכב להירגע קצת מהטראנס). למרות הכינוי “מסיבות טבע”, רוב הבליינים הפוקדים את המקומות האלה הם לא בדיוק ילדי טבע ואין להם ערכת קפה בג’יפ של אבא שלהם. הם גם לא יודעים לבנות אוהל. אז הם נצמדים לכמה חבר’ה שיודעים ומאורגנים קצת יותר טוב. מחיר כרטיס למסיבת טראנס בטבע, אגב, נע בין 200 ל-250 שקל – תמורת כאמור דיג’יים מחו”ל, אוויר פתוח, מוזיקת טראנס בווליום דציבלי מחריש אוזניים וחוויה חושית מהממת (על כך בהמשך). חשוב רק להדגיש כי אין הכוונה לפסטיבלים המיוחצנים שמתקיימים בחופים, כמו הבומבמלה, שהסמים והטראנס הן לא האלמנט המרכזי בהן.
ההפקה מהסוג השני במסיבות הטראנס הן “מסיבות אפטר” – מסיבות ‘קלילות’ וקצרות יותר, המתאימות לחובבנים או לבלייני מסיבות טבע מתחילים. מסיבות האפטר מתחילות באמצע הלילה ונמשכות עד צהרי היום למחרת. מחיר כרטיס נע בין 30 ל-60 שקל בלבד, ואת האוהל והשמיכות אפשר הפעם להשאיר בבית. הציוד המרכזי הוא הרבה סיגריות, כסף ומים.
מסיבת טבע מאכלסת בין 500 ל-1,500 בני נוער (בדרך כלל שמיניסטים), חיילים ולפעמים גם סטודנטים, שבאים לפרוק עד אובדן חושים את כל האנרגיה המצטברת במהלך השבוע. אלו מסיבות ארוכות, אז “צריך לתדלק” כדי לא להתעייף. והם מתדלקים. ג’וינטים עוברים מאחד לשני, אבל ג’וינטים יש גם בכל בר ופאב שכונתי. חומרי התדלוק המקובלים יותר במסיבות טבע הם ל.ס.ד. – הקרואים בשפת העם “קרטונים”. כן, מדובר בפיסות קרטון מרובעות וקטנטנות בגודל של סנטימטר מרובע, שמחליקות על הלשון של הצעירים והצעירות במסיבה וגורמות להם לראות את העולם בצבעים אחרים לגמרי, להזות הזיות ולגלות שהשקיעה היא הרבה יותר מסתם שקיעה. לפעמים יש “טריפים” לא טובים – בחורה נשכבת על הרצפה, בוכה בהיסטריה, בחור מקבל עוויתות או נתקף פרנויה ומתחיל להתרוצץ במעגלים, חייל עף על עצמו ומחליט שהוא אווירון ורץ אחוז אמוק בין הרוקדים.
“אבל אין מה לדאוג, רובם לא שמים לב. כדורי האקסטזי והטריפים שרצים בפסטיבלים בדרך כלל גורמים לכל הסטלנים הכבדים להיות תקועים בתוך הראש של עצמם”, מספרת לי ד’ – אחת הבחורות הבודדות שבאות לפסטיבל כדי ליהנות מהאווירה והמוזיקה, לא בשביל לקחת סמים. “גם אם אוריד חולצה ואעמוד ערומה מולם, הם לא ישימו לב”, היא מספרת לי. כשאני שואלת אותה איך היא מעיזה ללכת למסיבות האלה, היא רק עונה: “האתגר הגדול הוא לדעת לזהות באיזו מסיבה יש פחות ערסים, וזה דורש הרבה ידע וניסיון. ככל שהמסיבה פחות ידועה, מתפרסמת בשעות האחרונות ורק בקבוצות מסוימות בפייסבוק, כך יש יותר סיכוי שהיא תהיה שווה ואיכותית יותר. אבל צריך לדעת שבאופן כללי בקיץ כל ‘בוגרי’ האומן 17 הופכים להיות ‘חיות טבע’ וממלאים יערות כמו אצטדיונים”.
מסיבה לא חברותית בעליל
ההמלצות הבאות מיועדות בעיקר למתבגרים שנתקלים בכתבה הזו. כי אם אתם הורים, המשימה שלכם היא לדאוג לכך שהילדים שלכם אפילו לא יתקרבו לשם. בשום גיל. אם הם כבר הגיעו, הם חייבים לדעת שבמסיבות האלה מאוד לא מומלץ ללכת לצדדים, ורצוי להימצא כל הזמן במקום שבו רוקדים הרבה חבר’ה. אף פעם לא בקצוות, כי בקצוות יכולים להפתיע אותם כל מיני סטלנים או סוטים. יש עוד כמה כללים, שחלקם נכונים גם למסיבות במועדון אך במסיבות טבע הם זוכים לתוקף מיוחד. למשל: לא להתייחס לכל אחד, ובטח שלא לחפש חברים חדשים. זו לא מסיבה חברותית, לא מדברים בה הרבה, לא מחייכים אחד לשני, לא מעבירים ‘דאחקות’, אפילו לא מפלרטטים עם מי שלא מכירים. בעיקר רוקדים, כל אחד עם עצמו, כמו מסיבת אוזניות. רק שבמקום אוזניות 99-95 אחוז מהבליינים לוקחים סמים ונכנסים לתוך בועה, בתוך הראש שלהם, מלאים בעצמם. אז מה הפלא שאם מישהו ינסה לאנוס אותך או לדקור אותך בסכין יש סיכוי טוב שאף אחד לא ישים לב, גם אם המקום הומה אדם?
כל זה לא משנה את העובדה שמסיבות הטבע הפכו בשנים האחרונות למיינסטרים יותר מאשר בעבר, על אף המאבק שהמשטרה מקיימת – הכולל מעצרים של סוחרי סמים באמצע המסיבה. נדמה כי המעצרים של המשטרה לא מפחידים אף אחד. להפך, משנה לשנה מספר המסיבות האלה הולך וגדל כפטריות אחר הגשם. אמצעי תקשורת כמו הודעות טקסט ופייסבוק רק תורמים לכך. היום, אם תמצאו את עצמכם (ותעשו טובה, אל תמצאו!) בתוך מסיבה כזו, תגלו שטבליות קרטון ואקסטזי זמינים לכול. לא רק לנרקומנים. מדיווחים מהשטח עולה כי אחוז הלא משתמשים בסמים נמוך באופן מדאיג, ועומד על כחמישה אחוזים. בדרך כלל אלו הם הנהגים, שמתחלפים ביניהם כל שבוע ומוותרים על ‘חוויית ההתמסטלות’ לטובת הסיכוי שהם יחזרו הביתה מהמסיבה כשהם בחיים.
הורים יקרים, בואו נשים את כל הקלפים על השולחן: מסיבות הטבע רחוקות מלהיות טבעיות ותמימות. במקרה הטוב, הצעירים המשתתפים בהן מקפצים ורוקדים בטירוף ובאופן מוזר במשך שעות ארוכות – כאילו אין מחר – ומצליחים שלא להיפגע מאף מסומם כי כולם כלואים בתוך הבועה של עצמם. במקרה הפחות טוב, נו, שכל אחד ידמיין לעצמו.
הכותבת היא מנחת קבוצות במסגרת “בתים חמים” לנערות בסיכון, מנחת קבוצות של בני נוער בנושא “חיזור אלים”, מטפלת באמנות ומדריכת הורים www.sharonadler.co.il
מחקר: מוטב שלא תשתפו את הילדים שלכם בחוויות סמים מהעבר, גם אם המטרה היא חינוכית
מה רע ברדבול? דוח שיצא בארה”ב קובע כי משקאות האנרגיה מסוכנים לילדים ונוער
תגובה אחת
וזאת כמובן בניגוד מוחלט למסיבות הטבעיות של האומן שבע עשרה שם נערים עושים סם נפלא וחוקי למהדרין שנקרא אלכוהול רוצחים והולכים מכות להנאתם.