תלמידת כיתה י”א קוראת לשר החינוך להקשיב גם לתלמידים ולבחון מחדש את היעילות שיש בהוספת כמה ימי לימוד לתלמידי החטיבה והתיכון. מנגד עומדת אמא וקוראת לשר: נהדר שהורדת ימי חופשה, אבל צא והתמודד עם המורים ואל תיגע לי בימי שישי. איך לדעתם אפשר היה לרצות את שני הצדדים?
טל ניסן, תלמידת י”א: “אולי זו בכלל בעיה של עופר עיני, שיכפיל את החופשות של ההורים”
הכול החל אי שם בשנת 2011, כאשר השר גדעון סער קיפד זנבו של החופש. אמנם רק השנה התחלנו ללמוד במתכונת החדשה, אבל אין ספק שהיוזמה עוררה הדים רבים. מצד אחד, יש בהצעה הזו היגיון – ימי הלימודים הקודמים לחגים קצת מבוזבזים, כי לא ניתן להספיק ללמד בהם יותר מדי. גם התוספת לל”ג בעומר או לראש השנה היא מצוינת. ומצד שני, ארבעה ימים לא ישנו את המאזן במערכת. אבל לנו התלמידים זה כן משנה. חלקנו עובדים בחופשה, חוסכים כסף, והקיצוץ הזה של כמה ימים הוא קיצוץ במשכורת שממילא אין לנו. אז אולי עם ההצעה של סער הצלחנו להשלים. אבל ההצעה החדשה… מרנינה לתפארת.
שלום כבוד השר, נעים להכיר, ברוכים הבאים לתפקיד. מעתה תאלץ להתמודד עם כמות בלתי מבוטלת של תלמידים, הורים, מורים ובעיקר… תלונות. כן ידידי, תלונות. אין מה לעשות, החינוך כאן לא מושלם, בלשון המעטה, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת. בכל אופן, אפשר היה לראות באופק את הרעיון החדש שלך מגיע. מחאות ההורים בפייסבוק צעקו לי מסר ברור- הנה אתה הולך ומתקפל. אבל אתה יודע מה שורש הבעיה? ההורים שהחלו בגל התלונות; הם שכחו דבר אחד חשוב: שהם הורים. וככאלה, הם צריכים לחנך ולגדל את הילדים שלהם. אבל במקום לחשוב על האופציה הנחמדה הזו, הם קבעו שבית הספר והמורים הם אלו שצריכים להיות הבייביסיטר. והמילה “נטל” שגורה בפיהם לכל אורך הדיון.
עכשיו תבוא ותגיד “יש משהו צודק בדבריהם, אין להם מספיק ימי חופשה כדי לנצל עם הילדים”. מסכימה לחלוטין, 14-10 ימי חופש בשנה זה באמת כלום. אם כי… מי אמר שמשרד החינוך צריך לפתור את הבעיה הזו? מי אמר שעופר עיני לא יכול לקחת על עצמו את הנושא, ולדאוג שיוכפלו מספר ימי החופשה?
אוסיף ואומר כי ההצעה הזו יכולה בהחלט להיות רלוונטית לבתי הספר היסודיים. שם באמת ההורים מחויבים למצוא תעסוקה מלאה לילדיהם בזמן שהם שוהים במקום עבודתם. אמנם לתעסוקה הזו קוראים קייטנה, אך היא עולה כסף, ונניח שניתן לקצר את משך השהות בה באמצעות הארכת שנת הלימודים. מקובל.
אבל תסביר לי בבקשה מדוע תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים צריכים לבלות זמן נוסף על ספסל הלימודים? נערים ונערות בגילאי החטיבה יכולים ואוהבים לעבוד בחופשה, לצאת לטיולי תנועות נוער, אפילו ללמוד. ולתלמידי התיכון ימי החופשה מאפשרים, מלבד עבודה ובילוי, בעיקר את השקט שמזדמן להם לפני ואחרי הלחץ של תקופת הבגרויות. ואם ‘בגרות’ היא המילה שנבחרה לייצג את המבחן המדהים הזה, כנראה שבאמת אפשר לייחס לנו בגרות, כלומר לסמוך עלינו באיזושהי פינה קטנה בלב שלא נעשה הרבה שטויות. כי רוב הנוער, הוא לא “הנוער של היום” – התדמית השלילית שמשתקפת לא אחת בתקשורת.
ידידי השר, אני מציעה שבפעם הבאה תשקול מילים ורעיונות, ותסתמך גם על היוועצות עם קבוצות נוער הטרוגניות (מועצת התלמידים והנוער הארצית היא, לצערי, מדגם לא מייצג). הקול שלנו חשוב לא פחות מהקול של יועציך. כי בסופו של יום, אל תשכח, מדובר בחופשה שלנו – לא של הקולגות שלך בכנסת.
הכותבת היא מנהלת מיזם הכתיבה של הנוער בישראל – “Resh”
מיכל שרון, אמא ועובדת סוציאלית: “במקום לחשוב איפה ‘לדחוף’ את הימים האלה, מוטב פשוט לבטל אותם”
תודה לך מר שי פירון, שר החינוך החדש שלנו. באמת איך לא חשבו על זה קודם? חמישה ימי שישי במקום הצמדה של ימי חופש לחגים השונים. אני מודה, חשבון אף פעם לא היה הצד החדש שלי ויעידו המורים שלי בתיכון, אבל אפילו אני מבינה שהתוצאה היא סכום אפס.
אני אמא עובדת. נכון, לא ביום שישי אבל בשאר ימות השבוע. אני לא ריקי כהן מחדרה, אלא מיכל שרון מרחובות. לכן, כשבא יום שישי אני יודעת שיש לי בדיוק שלוש וחצי שעות לעשות ה-כול: לסיים לנקות, לערוך קניות לשבת, לבשל צהריים, לבשל לשבת ( כן, כמוך גם אני שומרת שבת). אני יודעת, פעם עבדו בימי שישי ולמרות זאת הספיקו הכול. אבל פעם גם התקשרו מטלפון ציבורי ולכולם היו אסימונים בשרוך של הנעל. התקדמנו מאז.
כמו כולם, גם אני יודעת לקרוא ומבינה שככל הנראה מערכת החינוך שלנו וימי החופשה שלה לא שונים מהרבה מדינות אחרות בעולם. בינינו, זה תמיד נוח למצוא קווי דמיון עם מדינות אחרות – אבל למה רק כשמסתכלים על החסרונות. הרי הלוואי על כולנו, למשל, מערכת רווחה כמו זו שבמדינות אירופה הצפוניות.
האמת, התרגלנו. טוב, אני התרגלתי. חמישה שבועות באוגוסט זה נורא ארוך, ותמיד היה צריך לאלתר ולמצוא פתרונות יצירתיים. אז מישהו במערכת החליט להוריד כמה ימים מהסוף ולהוסיף אותם לאמצע, עכשיו אתה מציע להוריד אותם מהאמצע ולשים אותם – איפה?…החלטתם כבר אילו ימי שישי יפלו בגורלו? אולי בתחילת השנה, שכבר נגמור עם זה; אולי בסוף השנה, כי גם ככה הגענו לסוף; ואולי דווקא באמצע, כי אז אולי לא נשים לב?
מר פירון, אני מאמינה באמת ובתמים שהכוונות שלך טובות. היו שרים לפניך, יהיו שרים אחריך, אבל יש לי הרגשה שאיתך זה יכול להיות שונה. אז אולי במקום לחשוב איפה “לדחוף” את הימים האלה, פשוט תבטל אותם?
נכון, יש מערכת חינוך מורכבת, ועד חזק ומורים שבטח ישביתו את כל המדינה. אבל בדיוק כמו חבריך למפלגה, אני מאמינה שגם אתה תוכל לסיים כל שביתה אחרי 24 שעות. ובתוצאות טובות!
בשיתוף – “Resh“ מיזם הכתיבה של הנוער בישראל – נוער ישראלי יוצר
עוד ב”אחד על אחד”: למה דימוי גוף בעייתי כל כך שכיח אצל נערות?
אמא שואלת: הוא מזעיף פנים בבילויים משפחתיים, מה עושים?
איך מחליטים איזה מסלול לימודי לבחור בתיכון?
