מאת עשר פלוס.
שייך לקטגוריית מכתבים לשר החינוך החדש

לטובת הקוראים שבלי פייסבוק: הצצה לפניות שקוראות למהפך בחינוך

עם קבלת תוצאות הבחירות לפני כחודש, יצאנו בפרויקט “מכתבים לשר החינוך החדש” ביוזמה משותפת עם אפרת מונשי גורן וטלי בריל מקבוצת הפייסבוק הורים רוצים מהפך בחינוך“. בשבועות האחרונים נשלחו אלינו עשרות פניות לשר/ה העתידי/ת בדרכים שונות. אחת מהן היא הדרך שבה בוחר חלק גדול מאתנו לתקשר האחד עם השני בימים האלה, הלוא היא במת הפייסבוק.
מכיוון שאנו מודעים לעובדה שלא כולם נושמים וחיים את הפייסבוק, וישנם עדיין אנשים רבים שבוחרים מרצונם שלא להיות חלק מהרשת החברתית, ריכזנו כאן את ה”מכתבים” העיקריים שהתקבלו בעמוד הפייסבוק של “עשר פלוס” (יצוין כי מכתבים רבים נוספים מתפרסמים בעמוד הפייסבוק “הורים בוחרים חינוך”).

בין הפניות החוזרות לשר: הדרישה להפחית את מספר התלמידים בכיתה, להוסיף סייעת בגני טרום טרום חובה, לבטל את חטיבות הביניים, לשנות את שיטת הלימוד לחווייתית יותר ולשפר את מעמד המורה.
אם גם אתם מרגישים שיש לכם מה להגיד לשר/ה העתידי/ת, אם אתם מאמינים שתצליחו לשכנע אותו/ה בחשיבות המהפך הנדרש – כתבו אלינו לדוא”ל או בפייסבוק.

מירב סנדרה איילון מהרצליה, אמא לשלושה ילדים (שניים ביסודי ואחד בגן), כותבת:

“…מי ייתן ונצליח יחד כולנו להביא לשינוי מהותי במערכת החינוך של ילדינו, שינוי שיגרום לנו ההורים להפסיק לחפש אלטרנטיבות אחרות, פרטיות, במקומות מרוחקים, כדי לממש את אידאת בית הספר הראוי. כשבני הבכור התחיל את חוק לימודיו בבית ספר צפינו בו הולך בהתרגשות אל המקום הנכסף שבו חשבנו שהוא ימשיך להתפתח וללמוד, יחזור עם אור בעיניים כל יום ויספר לנו על לימוד חוויתי וחקר אמיתי. במקום זה ראינו איך ככל שחלפו השנים הילד חוזר עם חוברות משמימות, משימות לעוסות וחוויות בעייתיות (עונש על אי הכנת שיעורים, חייכן עצוב על התלהבות בשיעור מדעים בשעה שהמורה ציפתה לדממה, ועוד כהנה וכהנה סיפורים עצובים).
נזכרתי בספרו האחרון של דוקטור סוס, ספר שהוא לא הספיק לסיים בחייו, אך בכל זאת פורסם כי היה פרויקט חייו. לספר קוראים: ‘הידד ליום שונשוני מיוחד’ . מתואר שם בית ספר שונשוני שבו המורים מלמדים ילדים לחשוב בצורה יצירתית, בניגוד לבית ספר ‘קריית מרורים’ שם נחשבים רק ההישגים והציונים. לא ארחיב כאן בדיבור ואגש לבקשה ולחלום שלי. הייתי רוצה שמערכת החינוך שלנו תעשה שינוי מהותי ותעבור מגישה ממוקדת מורה, שלפיה מתייחסים לילדינו כאל כלי קיבול ריק שאליו יש לשפוך ידע (כזה שלפי משרד החינוך הוא ידע חשוב והכרחי) לגישה ממוקדת תלמיד- שבה המורה מאפשר לילדים לפתח את סקרנותם הטבעית, מכוון, עוזר, נותן כלים לפיתוח של מחשבה יצירתית – הרי בכל אחד יש כזו. גישה כזו תאפשר לכל ילד כאינדיבידואל שהוא עולם ומלואו לזכות להגשים את הפוטנציאל שלו!”

שירה פרנק מכפר סבא כותבת:

“…יש הרבה בעיות במערכת החינוך שכדאי לטפל בהן, יפה שעת אחת קודם! (כמו: עומס בחומר הלימודי, שיטת הלימוד לצורך הציון ולא כדי לדעת, מעבר ליום לימודים ארוך – מסגרת שבה יכינו את שיעורי הבית ותכלול גם חוגים, כך שאחר הצהריים יישאר פנוי לזמן איכות חופשי). אבל יש עניין אחד, שאם יטופל כראוי אני בטוחה שיגרור אחריו שינויים ברוכים נוספים: יש לתגמל את המורים והמורות הרבה מעבר למה שקורה היום! זאת כדי למשוך את הטובים ביותר, כדי שיותר גברים יצטרפו למערכת, כדי שתהיה תחרות גדולה על התפקיד הכל כך חשוב הזה!!!”

רוית אמר כותבת:

הלוואי ויום אחד משהו ישתנה במערכת החינוך! לצערי הרב בית הספר נהיה מוסד לחץ – הכול כדי להספיק להעביר את החומר הנדרש ולא משנה מה קורה בדרך, מי שמבין מבין ומי שלא שיתמודד. בושה מה שהולך בבית הספר. שמים מחנכות שלא יודעות לחנך את הילדים קודם כל לערכים (עם זה בא החשק ללימודים) – שוטרות שעל כל תזוזה של תלמיד בכיתה הן שולחות למנהלת או פתק להורים ש’הילד לא התנהג יפה’. מה, קשה להן להתמודד? התופעה הזו כבר בלתי נסבלת! ואוי ואבוי לילד שיש לו בעיות קלות או חמורות של קשב וריכוז, פשוט מסכן. אין להן דרך ואין להן כלים להתמודד עם הילדים. הן מגלות חוסר סבלנות ותופסות ילדים כ’שעיר לעזאזל’. בדרך הזו גורמים לילדים לשנוא את המורה ובטח שלשנוא את הלימודים – מה שאמור להיות קצת בכיף

ענת בן עמי כותבת:

“וואו, אם זה יעזור:
1. שירותים… נורא/מחלות. מנהלות אומרות שאין מה לעשות, שהורים ישלמו שקל ליום ויעסיקו מישהי לנקות מדי פעם ולצייד בנייר.
2. החיטוב יצא גרוע. למה להמשיך? עד כיתה ו’ הם בוגרים, אחר כך ב-ז’ הם שוב צעירים מדי –  לא יודעים עדיין מה טוב להם או מתאים להם ללמוד. זה היה מצוין כשהיה יסודי עד כיתה ח’ ואז לתיכון – כשהם בוגרים ופחות או יותר רואים מה הכיוון שלהם. במקרה הזה שווה לבדוק אם לא כדאי לחזור אחורה! מי שחושב כמוני שיצטרף בבקשה לניסיון”

נילי מועלם, אמא לילד בן 12, כותבת:

“מסכימה איתך לגמרי. בני עומד לעלות בספטמבר הקרוב (רחוק) לחטיבה ואני מתה מפחד. יש לציין שהוא כבר מאוד רוצה ומתרגש להיות שם, רק שהוא עדיין לא מבין באמת מה הולך לקרות. 8 שנים בבי”ס יסודי זה הדבר האידאלי ולא פחות מזה. הם עכשיו עדיין בחממה, למה שלא יישארו שם? הוא הולך להיתקל בבחורים צעירים שגדולים ממנו כרונולוגית ופיזית וממש לא הולך להיות שם קל”.

איציק מור חסון כותב:

“עם שינויי הרפורמה, החל מהשנה נכנסו גילאי 3 למסגרת חוק חינם. הבעיה היא שבגנים אלו לא מספיק צוות של גננת וסייעת בלבד בשל הגיל הרך של הילדים שמשליך על כל אספקט של עשייה, השגחה וטיפול הדרוש לילדים, וכן מבחינת שחיקת הצוות המטפל. יש לתקצב לפחות סייעת נוספת לגנים עבור גילאי 3. מחקרים בלתי תלויים שנעשו מבעוד מועד מדברים על צורך של תוספת שני אנשי צוות, כך שתוספת של סייעת אפילו לא ניתנת לוויכוח מבחינת הצורך האנושי”.

ברק מילנר, מטפל מוסמך בקשיי תפקוד ולמידה בשיטת אלבאום + פסיכותרפיה גופנית, כותב:

“הייתי מציע לשנות את אופן הלימוד: היום לומדים באופן תיאורטי ובישיבה. אבל אנחנו לומדים הכי טוב כשאנחנו נמצאים בתנועה ובאופן חווייתי“.

צפי גולדמן כותבת:

“יש כל כך הרבה לשפר. קודם כל הכיתות חייבות להיות יותר קטנות; שיטת החינוך לא צריכה להיות אחידה לכולם; צריכות להיות בחינות בגרות רק ב-3-4 מקצועות. ובטח יש עוד דברים ששכחתי”.

רוני גתי, אמא ומורה, כותבת:

1. החזירו לאלתר את מוסד אחות בית הספר. מדוע ילד שחש ברע צריך לגשת למזכירה/מנהלת בשביל לקבל אישור יציאה? מדוע צריך להטריח את הוריו להגיע לבית הספר? לא יותר פשוט שיהיה שם מישהו שייתן לו אקמול? שימדוד אם יש לו חום? שייתן לו לנוח קצת?
2. הייתי שמחה לראות בבית הספר מחשב לכל כיתה. לא לכל ילד, לכל כיתה. מדוע בעולם של טכנולוגיה מתקדמת שישראל מכריזה על עצמה כחוד החנית של הטכנולוגיות האלו, בתי הספר שלנו לא ממוחשבים? מדוע בבתי הספר עדיין מבזבזים הררי נייר במקום שבכל כיתה יהיה מחשב והתלמידים יוכלו ליהנות מפלאי הטכנולוגיה? זה לא בשמיים, זה אפשרי.
3. הדבר השלישי…הגדול מביניהם, הוא מספר התלמידים בכיתה. איך מצפים ממורה או גננת לשים לב לכל תלמיד ותלמיד כאשר הכיתות עומדות על ממוצע של 35 תלמידים?”

ליאורה גור, מורה למדעים בבית ספר בתל אביב, כותבת:

“מסכימה עם כל מילה: יש לפצל את הכיתה בשיעורים כגון אנגלית, חשבון ומדעים לשתי קבוצות. כך נגיע לכל תלמיד, עדיף לפי רמות: רמה א’ ורמה ב’. כמו כן לתת למורים לנהל את התכנים הלימודיים: פיטום בידע כבר לא רלוונטי, יש להקנות כלים וחוויות. הלמידה העיקרית צריכה להיות רגשית ואישית, כמו כן אסור לתת למורים ללמד ברצף 7!!!! שעות כל יום. זה מאוד לא אפקטיבי – לא לילד ולא למורה”.

עינת, אמא לילד בגן ולילדה שצפויה לעלות לכיתה א’,שלחה לנו את הפנייה הבאה בדוא”ל:

“אדוני/גבירתי היקר/ה, מחקרים בעולם והעובדה שמדינות כמו פינלנד נמצאות בראש רשימות הישגים במבחנים בינ”ל שונים מראים שכמות התלמידים בגן/בכיתה מנבאת הצלחה לילדים. אנא עשה להפחתת מספר התלמידים בכיתה כדי שהמורים יצליחו להגיע לילדינו, ליצור קשר אישי, להעשירם וללמדם בצורה שפויה ולא להתעסק בכיבוי שריפות רוב הזמן. תודה!

שינויים בהרגלי הבחינה: האם ידעתם שכבר אסור לעשות “בוחן פתע”?

תרבות הנוער: מהם אוהבים כל כך בדמות הערפד בסדרות ובסרטים? 

הדרכת הורים: שאלות ותשובות של הורים במגוון נושאים