fbpx

תלמיד תיכון במכתב לשר: “יש להגדיר מחדש את מטרת העל של מערכת החינוך”

תלמיד תיכון במכתב לשר: "יש להגדיר מחדש את מטרת העל של מערכת החינוך"

 

נער צעיר מאזור חיפה מפנה מכתב מרגש לשר/ת החינוך העתידי/ת. “מערכת החינוך זקוקה למישהו שינהיג ויוביל אותה למצב האופטימלי”, הוא אומר, ומציג מחדלים ודרכי פעולה רצויות. למשל: הקצאת תקציב לריווח הכיתות, הגדרה מחודשת של יחסי מורה-תלמיד ושינוי שיטת ההיבחנות. שאפו!

 

לשר/ת החינוך שלום רב!

רציתי להפנות את תשומת לבך לכך שמערכת החינוך הישראלית משוועת לרפורמה. מערכת החינוך זקוקה למישהו שינהיג אותה ויוביל אותה למצב האופטימלי שלה.
כידוע, מדינת ישראל הצטרפה לארגון OECD בשנת 2010, ולפיכך מוטלת עליה החובה להצדיק את נוכחותה בארגון, לרתום את תלמידי ישראל להצלחה ולמקסם את יכולותיה ומשאביה בתחום החינוך – המכשיר את הנוער להיות דור העתיד שישמור על המדינה ויפתח אותה.
דעתי היא שנחוצה לנו רפורמה במערכת, במטרה למקסם את התוצאות ואת ההישגים, לשפר את הידע והחינוך של תלמידי ישראל ולהפוך את מדינתנו לעתירת ידע וטכנולוגיה – מצב אשר יסייע לה בתחום  הביטחוני, בתחום הכלכלי ובתחום הלאומי. כדי שזה יקרה, יש לתת את הדעת לבעיות ולפעולות מתבקשות במישורים השונים:

במישור הכלכלי: לא אחדש אם אומר שתקציב מערכת החינוך הוא נמוך יחסית וכי ניצול התקציב של מערכת החינוך אינו עומד על 100 אחוז. כך לדוגמה, בשנת 2011 נוצלו רק כ-95 אחוז מתקציב מערכת החינוך (על פי נתונים שפורסמו בעיתון “דה מרקר”). נתונים אלו מעלים שאלות באשר לאופן ניצול התקציב של מערכת החינוך מדי שנה ומובילים להנחה שמבחינה כלכלית התנהלות משרד החינוך אינה אופטימלית.
לכולנו ידוע איזו צפיפות שוררת בבתי ספר ובכיתות כתוצאה מתקצוב נמוך. כיום, התלמידים במדינת ישראל סובלים מצפיפות לאורך כל דרכם במערכת הציבורית – החל מגני העירייה, דרך בית הספר היסודי, ובהמשך גם בכיתות של חטיבות הביניים והתיכונים. הצפיפות מקשה על הלמידה ועל הריכוז, כמו גם על המענה שהמורה יכול לתת לתלמידים בכיתה. לכן, יש להקצות תקציב לבניית כיתות ובתי ספר נוספים, במטרה לצמצם את הצפיפות ולהבטיח יכולת ריכוז מרבית למורה ולתלמיד כאחד.

במישור ההתנהגותי: במישור הזה נחוצה רפורמה יעילה שתחזיר את הסדר והמשמעת לכיתות ותוציא את המיטב מכל מורה ומכל תלמיד. באחרונה מתפרסמים בתקשורת מקרים רבים שממחישים את אובדן הכבוד של התלמידים כלפי המורים ואת היעדר המשמעת. המצב הזה בא לידי ביטוי במעשי אלימות מילוליים ופיזיים של תלמידים כלפי מורים, ולעתים אף של הורים כלפי מורים. יש למצוא את הדרך להחזיר את הסמכות האבודה של המורים בעיני התלמידים!
כאן אבקש לסייג מעט את הדברים ולציין שגם המורים אינם תמיד “טלית שכולה תכלת”. ישנו מיעוט של מקרים שבהם גם מורים נוהגים באלימות מילולית ואף באלימות פיזית כלפי תלמידים, כשהם משפילים תלמיד בפני חבריו לכיתה או מעליבים אותו. אחד התפקידים של מערכת החינוך הוא להציב גבול ברור בתחום היחסים שבין מורה לתלמיד ולהבטיח שבין שני הצדדים הללו ישררו יחסי כבוד ואמון הדדיים. מצב כזה יאפשר למורים להתפנות למהלך שיעור תקין והעברת החומר, במקום להיגרר לבעיות משמעת הגוזלות את מרב הזמן של התלמידים. במקביל להגדרת הגבולות ביחסי מורה-תלמיד, על מערכת החינוך לקבוע ולהפעיל מערכת טיפול וענישה חד משמעיים. רק מערכת כזו תאפשר התמודדות ראויה עם תלמידים או מורים החוצים את הגבול הראוי שהוגדר ביחסי מורה-תלמיד.

במישור האידיאולוגי-ערכי: יש לייחס חשיבות רבה לאידיאולוגיה ולערכים שמערכת החינוך שמה לעצמה כמטרה, ואף להגדיר אותם מחדש. ידוע כי מדינת ישראל אינה במקום הראשון בטבלה העולמית בהישגיה בתחומים שונים, ולעניות דעתי הדבר נובע דווקא מכך שמערכת החינוך מציבה את ההישגים כמטרה נעלה ויחידה. הרצון והשאיפה להצלחה אינם רעים כשלעצמם, אך בעשור האחרון נראה כי מערכת החינוך הפכה להיות משועבדת להישגים ולהצלחה בלבד ואינה רואה כערך עליון את הקניית הידע לתלמידים. עקב כך, הנהלות בתי הספר מציבים לעצמם כמטרה להימצא בראש טבלת הציונים במקצועות השונים, תוך התעלמות מהלחץ שהם משרים על התלמידים והנזק שנגרם עקב כך.
בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל מובילה במספר שעות הלימוד: תלמידי מדינת ישראל בכלל והתיכונים בפרט מרבים בשעות לימוד מדי יום, המייגעות את התלמידים ומפחיתות את האפקטיביות של הלימוד. הסיבה לכך היא שככל שזמן הלימוד הרצוף ארוך יותר, כך רמת הריכוז של התלמידים יורדת.
גם העומס הלימודי הוא רב: בתי הספר מרבים במתן שיעורי בית, מבחנים ועבודות – וכל אלו מורידים את ההנאה מן הלמידה, ומפחיתים את יצר הסקרנות שאמור להוביל את התלמיד בחייו. ראו כדוגמה את בחינות הבגרות. בחינות אלו מהוות כיום תנאי חשוב לקבלת התלמיד לכל מוסד להשכלה גבוהה, אולם מאז ומתמיד תקופת הבגרויות נחווית על ידי רוב התלמידים כמלחיצה ומייגעת מאוד. יוצא כי במקום שהתלמידים ירכשו בתקופת התיכון מיומנויות למידה, הם משננים חומר ו”מקיאים” אותו בבחינות הבגרות ללא שום משמעות. לפיכך הם אינם מפיקים מבחינות הבגרות שום תועלת!
דעתי היא כי יש לצמצם במידת האפשר את מספר הבגרויות, או לפחות לברור את מקצועות הלימוד כך שיתאימו לנטייה הטבעית ולתחום שבו התלמיד ירצה להמשיך הלאה  בחייו. כמו כן, שיטת ההיבחנות צריכה להשתנות: פחות חומר לשינון – יותר מחשבה, מקוריות ויצירתיות.

יש להגדיר מחדש את מטרת העל של מערכת החינוך. מטרה זו צריכה להיות הקניית ידע, השכלה וערכים. אלו יסייעו לתלמיד להתמודד בחייו כבוגר, ולא ההשתעבדות להישגים ולציונים.

אינני מתיימר לקבוע מהן המשימות של משרד החינוך. אולם אני חושב שעבודה משותפת ומחשבה רבה על מטרת החינוך ועל האמצעים שבהם יש לנקוט כדי לקיימו יובילו את מדינת ישראל, בסופו של דבר, להישגים משמעותיים בתחום החינוך ובתחומים נוספים. את הפירות, אני מאמין, ניתן יהיה לראות כבר בשנים הקרובות.

 תודה על ההקשבה, תלמיד תיכון מאזור חיפה שמבקש להישאר בעילום שם.

לכל המכתבים המיועדים לשר החינוך החדש

פעם ראשונה בקלפי: צעירים מספרים על זכותם לבחור

70% מתלמידי התיכון נעזרים בשיעורים פרטיים 

 

עוד בנושא

commentIcon

תגובה אחת

  1. הערך העליון שמערכת החינוך שמה לעצמה לפני שנים היא “לבנות אדם”. איך ולמה זה הפך ל”לבנות מרחב מלא בידע” לא ברור, אך התוצאות של “מהפכה” נראות לעין.
    מסכימה לחלוטין, חייבים להחזיר ערכים למערכת החינוך לבנות מילד אדם אוהב ,אדם דואג , אדם המבין ומכיר את החברה שבה הוא חי.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.