מאת שרון אדלר.
שייך לקטגוריית מאמרים, נשים

 

פרידה לאחר שנים ארוכות של זוגיות והורות משותפת כרוכה בתהליך ארוך של התאוששות מאובדן ושיקום המשפחה. בתוך כך, אישה שבן זוגה יזם את הגירושים נאלצת להתמודד עם תחושות דחייה וכישלון ועם פגיעה בנשיות. שלבי ההתמודדות והדרכים לצאת מהם מחוזקת – המדריך המלא

 

קיים הבדל משמעותי בין תהליך הפרידה והשיקום של נשים שהגירושים נכפו עליהן על ידי בן הזוג לבין נשים שיזמו את הגירושים והיו מעוניינות בהם מלכתחילה. ההבדל נובע מכך שנשים שלא יזמו את הגירושים נאלצות, ברוב המקרים, להתמודד עם תחושת דחייה ועם פגיעה בנשיותן. כל זאת בזמן שהן מתאמצות לשקם את בניית התא המשפחתי. לפיכך, נשים אלה צפויות לחוות ביתר שאת תחושות חריפות של כישלון ואובדן בהשוואה לנשים שרצו להתגרש ויזמו את המהלך.
התגובה המיידית לפרידה הנכפית על האישה היא זעזוע והלם. בשלב הראשון, האישה הננטשת משלה את עצמה שהבעל “השתגע” באופן זמני וכי לא מדובר בפרידה סופית. זהו שלב ההכחשה, הידוע כשלב הראשון בכל תהליך אבל. “זה לא יכול להיות, יש פה טעות”, “הכול יסתדר, זה יעבור לו” – אלה הם הדברים שרוב הנשים בסיטואציה הזו אומרות לעצמן, ולכן התקופה הזו מאופיינת ברגישוּת מוגזמת לכל אמירה ולכל התנהגות מצד בן הזוג. האישה תנסה לחזק את האשליה שבן זוגה יתחרט, שהוא עדיין אוהב אותה, שהקשר ביניהם לא באמת הסתיים. אולם שלב ההכחשה הוא רק התחנה הראשונה בתהליך ההתמודדות הארוך שכל אישה עוברת לאחר גירושים.

 

טיפים להעצמה נשית לאחר גירושים

  • צאי לטבע: טיילי בעולם, עשי פעילות גופנית, הצטרפי לטיולי נשים.
  • אמצי חשיבה חיובית: גלי את היתרונות והאפשרויות הטמונות המצב החדש ופתחי תקווה והתרגשות.
  • הקיפי עצמך בסביבה תומכת בלבד: הרחיקי למשך תקופה מסוימת את כל מי שמתקשה לתמוך בך בתהליך ההתאוששות.
  • התחדשי בתחביב או בעיסוק: עשי בחייך משהו חדש שיאפשר לך לצאת מהמסגרת הקיימת (תחביב אהוב שעסקת בו בעבר או התנסות חדשה).
  • אל תפחדי לעשות טעויות בדרך: הניחי לעצמך להרגיש ולחוות את כל מטען הרגשות, מתוך הבנה והכרה בכך שהם הכרחיים בדרך שאת עוברת.

 

“איך ולמה זה קרה לי?”

הקושי הגדול של אישה הנעזבת על ידי בן זוגה לעכל את העובדה שחיי הנישואים שלה התפרקו הוא מובן ביותר. פירוק התא המשפחתי הוא משבר הפוגע באיכות החיים בכל המובנים ודורש שינוי בכל הרמות. לעתים קרובות הוא כרוך במשברים עוקבים נוספים, כמו מעבר דירה, ירידה ברמת החיים, קשיי התמודדות של הילדים עם המצב החדש, ומעל הכול – הפנמת העובדה העצובה שהביטחון הוא אשליה והוודאות היא מצרך נדיר. בתוך כך, האמון הבסיסי של האישה בבני האדם נפגע אנושות. כי איך אפשר לסמוך על מישהו או משהו בעולם הזה אחרי שהאדם הקרוב אלייך ביותר, זה שבחרת לחלוק עמו את חייך ואת ילדייך, מודיע לך יום בהיר אחד שהוא יוצא מהמשחק? שהוא בעצם לא מעוניין להמשיך איתך במסלול החיים ולהזדקן לצדך?
בדרך כלל שלב ההכחשה מתחיל להסתיים ברגע שהגירושים נכנסים לתוקף, בייחוד אם לגבר יש אישה אחרת. לאחר השלב הזה, שבו האישה אינה מתמודדת עם רגשותיה העמוקים אלא מדחיקה אותם ומנסה לשמור על ארשת פנים של “הכול כרגיל”, מגיע השלב הבא: שלב הכאב והצער. בשלב הזה, השפיות המדומה נדחקת החוצה כדי לפנות מקום לכאב הרב ולתחושת האבל. הדחייה והעלבון מציפים ומערערים את האישה, וברוב המקרים היא חווה תקופה המאופיינת בבכי רב, בהסתגרות ובלבול, ולעתים אף בדיכאון. הרגשות נחווים במלוא עוצמתם והאישה מתחילה לשאול את עצמה שאלות, כמו: “איך ולמה זה קרה לי?”, “מה אעשה עכשיו?”. בד בבד היא נאלצת להתמודד מול הקושי של ילדיה בעקבות פרידת ההורים והשינויים שנכפים עליהם. תגובות הילדים משתנות מילד לילד, בהתאם למיקום בסדר המשפחתי, מבנה האישיות, החוסן הנפשי ואופי ההתמודדות של כל אחד מהם. יש המפתחים ציניות, אחרים מפתחים דווקא חרדות, יש המאשימים ויש המסתגרים. במקרים רבים האישה-אמא מחוברת כל כולה לכאב של ילדיה, בשלב הזה, ויחד עם זאת הם אינם זוכים לתשומת הלב הראויה. הסיבה לכך היא שההתמוטטות הבית והפרידה הכפויה תובעות מהאישה זמן התמודדות והתאוששות – זמן שבו הוא תוכל לעבד את הכאב האישי שלה ולהתאושש, כדי שיהיו לה כוחות לחזק את ילדיה ולהימצא במצב של נתינה והקשבה. אולם כאמור, נשים רבות מדלגות על שלב העצב וההתמודדות עם רגשותיהן ונכנסות למצב הישרדותי, בשל הצורך העז לטפל בילדים ולנסות “לצמצם נזקים” עבורם. המחיר שהן משלמות על כך הוא דיכוי הרגשות והתנהלות אוטומטית הישרדותית, טכנית ממש: מציאת דירה, מעבר דירה, טיפול בנושאים הכספיים, לקיחת הילד החרדתי לטיפול, וכו’.
ואולם, אין קיצורי דרך בתהליך השיקום לאחר גירושים. כלומר, גם אם האישה מדלגת על שלב הצער ואינה מתמודדת עם הכאב, במוקדם או במאוחר היא תצטרך לחוות אותו. כי רק כך היא וילדיה יצאו מחוזקים מהשבר העוצמתי הזה. בשלב הצער האישה חווה עצב ורחמים עצמיים. היא חשה עצמה כקורבן חסר אונים, חסרת כוחות ומיואשת. היא עשויה לייסר את עצמה על ידי היזכרות בכל החוויות הטובות והמשמעותיות בחייה המשותפים עם בן זוגה, אב ילדיה, ובתוך כך מתקשה לראות איך תוכל להמשיך הלאה בלעדיו – בלי החבר הטוב ביותר שלה, בן הלוויה הקבוע, זה שהחליט יום בהיר אחד לקום ולנטוש.
שלב הצער הוא השלב הקשה והמפחיד ביותר בתהליך הפרידה, אך הוא גם זה שמאפשר לאישה להתחיל להיבנות מחדש. “לב שבור הוא לב שלם” אומרים החסידים (הרב מנחם מנדל מקוצק, אם לדייק), ואפילו ברי סחרוף בעניין. המשמעות היא שתחושות הצער החודרות אל הלב אינן ממיתות אותו, אלא להפך. הן שומרות עליו חי ובועט ומאפשרות לו לחתור לשלמות ולטוב.

“הוא אשם, הכול בגללו”

השלב השלישי בהתמודדות, אם חווים את השלבים לפי הסדר הכרונולוגי, הוא שלב הכעס. המיקוד של האישה עובר מהמיקוד בעצמה למיקוד בגבר הנוטש, ומתחילות האשמות בנוסח: “הוא לא שווה אותי”, “הוא אגואיסט”, “איך לא ראיתי עם איזה אדם אני חיה”, וכו’. כמו בשלב הקודם, גם כאן הנטייה היא לראות את המציאות בשחור-לבן. אם בשלב הקודם הפרשנות הייתה “אני מסכנה, העולם אכזר”, כעת היא נשמעת כך: “הוא הרע, אני הטובה”.
תמיד נוח שיש את מי להאשים, ולכן שלב הכעס הוא ממכר במיוחד ויש נשים הנתקעות בו למשך תקופה ארוכה. יש אף כאלו המותחות את השלב הזה על פני שנים רבות של מאבקים בבתי המשפט, בייחוד על רקע מזונות. לעתים קרובות, האישה מאשימה את הבעל הנוטש בפגיעה בילדים ואינה מבחינה בכך שעצם התייחסותה לבעל כאל אדם רע ופוגעני היא זו שפוגעת יותר מכול בילדיהם, באופן התפיסה שלהם את ההורות ובתחושות האמון והביטחון הבסיסיות שלהם.
שלב הכעס חולף, בדרך כלל, עם סיום כל ההסדרים בענייני הילדים והכספים. לעתים קרובות, כאשר אחד מבני הזוג (או שניהם) מרגיש שהוא מיצה את שלב הכעס, העניינים מתחילים להסתדר גם בעולם המעשי: בני הזוג מגיעים לפשרה והאישה מתחילה להבין שהיא עומדת בזכות עצמה ואינה תלויה עוד בנסיבות. זו הנקודה שבה האישה יכולה לבחור האם להמשיך ללבות את הכעס והאשמה או לנער את הרגשות הללו מעליה (אחרי שחוותה אותם במלוא עוצמתם) ולהמשיך לדרך חדשה.

“הכול לטובה”: לצמוח מהטעויות

לאחר שלב הכעס, שיכול להימשך כאמור שבועות ספורים או שנים רבות (תלוי ברמת המודעות העצמית של האישה), מתחיל המעבר מהאשמת בן הזוג ללקיחת אחריות אישית. השלב הזה הכרחי בתהליך ההחלמה וההתפתחות האישית בעקבות משבר או אובדן.
בשלב האחריות האישית והמודעות העצמית הרגשות כבר אינם חזקים כמו בעבר והאישה מסוגלת להתבונן על עצמה מהצד, להגיע לתובנות ולראות היכן היא טעתה ומה היא הייתה יכולה לעשות אחרת. זהו שלב חשבון הנפש, הנובע מתוך רצון אמיתי לבנות לעצמנו חיים טובים יותר. האישה בוחנת את ערכיה מחדש, מגלה מהם צרכיה האישיים שלא קיבלו מקום בנישואים שהסתיימו, ובוחרת מה לעשות עם חייה החל מהיום. השלב הזה בתהליך ההתמודדות הוא המעצים ביותר, המעניין והמפתיע, ושווה לחכות לו! בשלב הזה האישה אומרת “הכול לטובה” ובאמת מתכוונת לכך, והיא מבינה שבעצם השבר הענק העניק לה הזדמנות לבחון מחדש את רצונותיה. במבט אמיץ וישיר היא יכולה לפלס את דרכה למסלול חיים טוב יותר ולזוגיות בשלה ומעשירה, שאף תתרום להתפתחותה האישית. נשים רבות בשלב הזה מספרות לי שהן מרגישות “אדם אחר” – חלק מהן אף  צופות בחייהן הקודמים כמו בסרט על חיים של אישה אחרת. הן יכולות להסתכל על העבר שלהן בהתפייסות, וליהנות מהגילוי העצמי והמחודש וההפתעות שהעתיד צופן להן.

הכותבת היא מנחת קבוצות במסגרת “בתים חמים” לנערות בסיכון, מנחת קבוצות של בני נוער בנושא “חיזור אלים”, מטפלת באמנות ומדריכת הורים, מרצה בנושא העצמה נשית. www.sharonadler.co.il

חד הורית? קבלי שיעור בהצבת גבולות למתבגרים

לפעמים כדאי לשקול גישור על פני גירושים. ככה זה עובד!

עופר, הנמצא בתהליך גירושים, חושש לאבד את הקשר עם בתו המתבגרת