מאת סמדר סלומון.
שייך לקטגוריית משפחה פלוס

אלפי בני נוער יגדשו הלילה את הפאבים והמועדונים ויחגגו את הסילבסטר. עבורם זו עוד סיבה למסיבה, שהמלך שלה הוא האלכוהול. הגיע הזמן שתפקחו את העיניים ותדעו: מה הילדים שלכם שותים? למה הם עושים את זה? ואיך תוכלו לעזור להם לפתח דפוסי שתייה נכונים יותר?

 

הביטוי “אם שותים לא נוהגים”כבר חדור היטב בתודעה של כולנו, אבל אם תשאלו את בני הנוער תגלו שהמוטו השולט מבחינתם הוא דווקא “אם לא שותים לא נהנים”. אלכוהול הפך לשם נרדף להנאה, לקוּליות, לחבר’ה, לגיל הנעורים. כבר מזמן לא מדובר בתופעה שולית, שתיית אלכוהול בקרב בני נוער היא המרכיב המרכזי ברוב צורות הבילוי. היא זו שתקבע לרוב האם האירוע מוצלח יותר או פחות, “שווה” יותר או פחות, “זורם” יותר או פחות. ראיה לכך שתרבות השתייה הפכה לחלק אינטגרלי מחיי היומיום בישראל יכולנו למצוא לאחרונה בקמפיין שהשיק הטכניון לאירוע תחת הכותרת “טכניון על הבר”- בו התקיימה סדרת הרצאות של מרצי הטכניון במגוון פאבים בחיפה. האירוע הזה מתווסף לידיעות הרבות על פוליטיקאים רבים (ביניהם אפילו רב אחד, הרב חיים אמסלם) אשר יצאו “לחרוש” את המועדונים התל אביביים ובמידת הצורך “להוריד צ’ייסרים” עם המצביעים הפוטנציאליים. המסר למתבגרים ולצעירים הוא חד משמעי: אם אתה לא שם אתה לא קיים.

10 הדיברות למבלה הצעיר

דברים שהמתבגר שלכם ואתם חייבים לדעת לפני שהוא יוצא למסיבת הסילבסטר:

1. דע את האויב – האלכוהול הוא סם: מכיוון שהוא חומר רעיל רצוי לא להכניס אותו לגוף (בייחוד בגיל צעיר).
2. אם אתה שותה, אז במידה: אתה במסיבה והחלטת לשתות? הקפד על מנות מדודות (מקסימום שתי מנות). זִכרו: מנת וודקה היא רבע כוסית חד פעמית, מנת בירה היא פחית של 330 מ”מ )אם מדובר בחמישה אחוזי אלכוהול).
3. המתן חצי שעה בין מנה למנה:
אחרי ששתית מנה אחת (גם אם היא מהולה במיץ), המתן כחצי שעה – זמן הספיגה של האלכוהול בגוף – בטרם תחליט אם לשתות מנה נוספת. רק כך תדע איך האלכוהול משפיע עליך.
4. אם שותים לא נוהגים:
בשום אופן אל תנהג לאחר שתייה, גם אם שתית רק רבע מנה של אלכוהול. עדיין, אינך יודע איך השתייה תשפיע על יכולת השיפוט שלך. מעבר לכך, משרד התחבורה מיישם את התוכנית “אפס סובלנות לנהיגה תחת אלכוהול” לנהגים חדשים ונהגים ציבוריים. במילים אחרות, אפילו כמות מזערית של אלכוהול בדם תכשיל אותך בבדיקת שכרות על הכביש. 
5. אם שותים לא מערבבים:
בשום אופן לא מערבבים אלכוהול עם כל סם אחר או עם משקה אנרגיה. אלכוהול, אגב, הוא חומר מעכב, בזמן שמשקה אנרגיה הוא חומר ממריץ, ולכן השילוב של שניהם הוא מסוכן.
6. ותר על משקה אנרגיה בבילוי:
משקאות אנרגיה אינם מיץ, בכל משקה כזה יש כמות גבוהה מאוד של קופאין וסוכר ומרכיבים ממריצים נוספים. רגע לפני שאתה שותה “רד בול” תשאל את עצמך, האם הייתם שותה עכשיו שבע כוסות קפה עם עשר כפיות סוכר?
7. הימנע מהרעלת אלכוהול:
שתייה מהירה של חמישה משקאות רצופים יכולה להכניס את הגוף שלך להלם ולהביא להרעלת אלכוהול! (בני נוער סבורים לעתים שלאלכוהול שהם שתו אין השפעה, כי הם לא המתינו חצי שעה אחרי שתיית המנה, ועקב כך הם שותים עוד ועוד).
8. לעולם אל תחזור לשתות ממשקה שהנחת בצד: הימנע מלהשאיר משקה ללא השגחתך, מישהו יכול להכניס לתוכו משהו (סם אונס, למשל). השארת? אל תחזור לשתות מאותו משקה.
9. דע עם מי אתה שותה ומה אתה שותה: השתייה בחוץ היא מסוכנת כי אין לדעת לאילו מצבים תוכל להיקלע. לכן, אם אתה שותה תדאג שזה יקרה בקרב חברים קרובים ובמקום בטוח ככל האפשר.
10 . ההורים לא יהרגו אותך, האלכוהול כן:
נקלעת לצרה? קרא מיד להוריך ובקש מהם עזרה, הצלת חיים חשובה יותר מהימנעות מכעס.

  העצות באדיבות רונית שריג אקרט, עובדת סוציאלית מומחית לטיפול בהתמכרויות ובטיפול בנוער ומנחת קבוצות הורים

 

“הבנות חשופות לפגיעה מינית, הבנים לאלימות”

מחקר משנת 2009, שנערך על ידי ארגון הבריאות העולמי, מצא כי ישראל נמצאת במקום השני בצריכת אלכוהול בקרב מתבגרים בני 11. יחד עם זאת, החודש פרסמה המועצה לשלום הילד כי חלה ירידה באחוז התלמידים המדווחים על שתיית אלכוהול בכל שכבות הגיל. גם משרד החינוך פרסם בשבועות האחרונים נתונים חדשים, המעידים על שינוי בדפוסי השתייה הבעייתיים של הצעירים בישראל בהשוואה לנתונים משנים קודמות. נתוני משרד החינוך מראים כי חלה ירידה בדפוסי שתייה מופרזת, לצד עלייה בתפיסת המסוכנוּת של שתיית אלכוהול בקרב תלמידים. את הנתונים המעודדים מייחסים במשרד החינוך לתכניות הסברה ומניעה המיושמות בשנים האחרונות בבתי ספר ברחבי הארץ, אולם גם הם יודעים שאסור לנוח על זרי הדפנה. בני הנוער בישראל עדיין שותים, והרבה, ואת האפקט אנחנו רואים חדשות לבקרים בתוצאות עגומות ומטרידות– בין אם בתאונות דרכים קשות ובין אם במקרי אלימות שחלקם אף הסתיים ברצח.
רונית שריג אקרט,עובדת סוציאלית מומחית לטיפול בהתמכרויות ובטיפול בנוער ומנחת קבוצות הורים, מברכת על שינוי המגמה בדפוסי השתייה, אך מתריעה מפני שאננות. “בשנים האחרונות ראינו מלחמה רצינית באלכוהול, וכעת אנו רואים את התוצאות. ועדיין, בשטח ישנם בני נוער שמתחילים לשתות כבר בגילאי 12-11. אני לגמרי לא מדברת על נוער במצוקה, אלא גם על ילדים טובים מבתים טובים. השתייה של בני הנוער, בניגוד לכוס היין שמבוגרים שותים לצד הארוחה, מאופיינת בשימוש באלכוהול זול – בדרך כלל וודקה מהסוג הזול ביותר. הם נוהגים לערבב אותה עם מיצים, עם משקאות אנרגיה מסוגים שונים, ולפעמים גם עם בירה”. אקרט סבורה כי התחרותיות והכמיהה לסיפוקים מידיים השתלטו גם על תרבות השתייה של בני הנוער. “לצערי, נוצרה תרבות שבה המתבגרים מתחרים מי שותה הכי הרבה והכי מהר, וכך נוצר מצב שבני נוער שותים ברציפות ארבעה-חמישה משקאות. התוצאה היא כמובן מסוכנת וקטלנית. מעבר לכך, בניגוד למה שנהוג לחשוב, כיום הבנות שותות לא פחות מהבנים, מה שחושף אותן לפגיעות מיניות. הבנים לעומתן חשופים יותר לאלימות”.
כיום אוכפים היטב את החוק האוסר על מכירת אלכוהול לקטינים. במקביל ישנן מצלמות בגנים ציבוריים. האין זה מונע את התופעה?
“כולנו חייבים להבין שגם אם בשנים האחרונות ישנה פחות נִראות של תופעת השתייה ברחובות ובמועדונים, זה לא אומר שהיא לא קיימת”, משיבה אקרט. “תרבות השתייה, שהתקיימה ברובה בגנים הציבוריים, עברה להתקיים בעיקר במקלטים ובחדרי מדרגות נסתרים בשל החוק החדש האוסר על שתיית אלכוהול. לכן אסור לנו לעצום עיניים ולחשוב שעכשיו הכול בסדר”.

סיפוקים מיידיים וחוויית העדר

כבר אמרנו שהיום התחושה היא שכל בילוי של בני נוער סובב סביב אלכוהול. יש אלכוהול? יש סיבה למסיבה. איך התופעה השולית של שתיית אלכוהול בגיל העשרה הפכה להיות תופעה מרכזית כל כך? מה קרה בדרך שגרם לנו לגדל בארץ דור ששותה כבר מגיל עשר? ד”ר סוזי קגן, יועצת ופסיכולוגית בכירה באוניברסיטת בר אילן, אומרת כי בבסיס תרבות השתייה, בצורתה הנוכחית, מצויים שני אספקטים חשובים: חוסר היכולת לדחות סיפוקים והרצון להשתייך לקבוצת השווים. “אנחנו מדברים על דור שצריך לקבל דברים כאן ועכשיו. לכן, בתוך החברה הזו, שמתקיימת כ’חברה שותה’, גם אני לא אתאפק ואהיה כמו כולם. תרבות הצריכה, שבתוכה הדור הזה גדל ובה הכול נגיש כל כך לבני הנוער, הפכה גם את האלכוהול לנגיש ועיוותה סדרי בראשית. מה שהיה פעם לא מוחלט הפך לדבר שאפשר לעשות בתנאים מסוימים, מה שהיה פעם לא זמין הפך לנגיש להחריד”, מתארת ד”ר קגן. “לצד הזמינות והקושי לדחות סיפוקים עומד הרצון להשתייך לקבוצת השווים. כלומר, ממד ה’שוִויץ’, או ‘תראו אותי, גם אני יכול’. באחרונה הגיע אלי לקליניקה נער ששותה כמות אדירה של בירה בשבוע והוא בכלל לא אוהב את זה, אבל עבורו זה אומר להיות חלק מהחבר’ה. קבוצת ההשתייכות חשובה מאוד למתבגרים. נער ישתה אלכוהול גם אם הוא לא אוהב, כי ככה כולם עושים. זוהי חוויית העדר”.
מלבד הלחץ החברתי, האם האלכוהול אינו מספק בריחה מההתמודדות הכרוכה בגיל ההתבגרות?
“עבור בני נוער שתיית אלכוהול אינה משמשת, בדרך כלל, מקום מפלט כפי שקורה לעתים אצל מבוגרים ששותים באופן לא מבוקר ובקרב אלכוהוליסטים”, אומרת ד”ר קגן. “הבריחה יכולה אולי לבוא בשלב מאוחר יותר, אך היא לא הסיבה העיקרית להתחלת השתייה בגיל צעיר”.

מכלול גורמים וחוסר מעורבות הורית

ד”ר קגן סבורה כי תרבות השתייה העכשווית היא תוצר של מכלול מניעים ונסיבות שחברו יחדיו. בתוכם היא מכלילה גם את התקשורת, שלדבריה “יוצרת אשליה גדולה שהאלכוהול הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות העכשווית, בין אם בסרטי קולנוע ובין אם בסדרות ופרסומות. המסר הוא שאלכוהול זה דבר אפשרי וטוב”. למסרים המועברים בתקשורת חוברים, לדברי ד”ר קגן, גם השיפור הניכר בנגישות האלכוהול וביכולת הכספית לרכוש אותו. “גם אם הם לא עשירים, הם עדיין יכולים לצרוך בקבוק וודקה בזכות עצמם”.
אנחנו מדברים על צעירים שחלק גדול מהם עדיין קטינים, איפה ההורים בכל זה?
“אחד האספקטים החשובים בסוגיית האלכוהול הוא חוסר המעורבות ההורית בחיי המתבגר”, אומרת ד”ר קגן. “לאורך השנים יצרנו אפליה מתקנת לטובת הילדים, ואת הכבוד שראוי לתת לפרטיות שלהם הקצנו עד למצב של חוסר מעורבות. מתן ה’ספייס’ הוא חשוב, הפרטיות חשובה, אבל אסור לנו לאבד אותם בדרך. לצערי, הרבה פעמים הורה מגלה שהילד שלו שותה אלכוהול רק אחרי שמתרחשת תאונה”.

אקרט מוסיפה כי מחובתנו כהורים ללמד את ילדינו כללי זהירות בשתיית אלכוהול, בדיוק כשם שאנחנו מקנים להם כללי זהירות בכביש או בפגישה עם אנשים זרים. ערב הסילבסטר, היא קוראת לכל ההורים לקיים דו שיח עם ילדיהם בנושא האלכוהול ולא לעצום עיניים מתוך אמונה כמו “הילד שלי לא שותה” או “לי זה לא יקרה”. “צריך להגיד לילד שאנחנו מעדיפים שהוא לא ישתה, אך אם זה יקרה עליו לדעת את כל הסיכונים לצד הגבולות שישמרו עליו”. לדבריה, מתבגרים רבים משתמשים במונח “ההורים שלי יהרגו אותי”, מכיוון שלהוריהם אין מושג שהם שותים, ולכן חוששים מאוד לפנות אליהם בעת הצורך. “המסר החשוב ביותר שעלינו כהורים להעביר לילדינו הוא שאנחנו בשבילם בכל מצב. עלינו להגיד לילד:  “תקרא לנו כשאתה במצוקה, אנחנו נעזור לך. גם אם נכעס, החיים שלך יותר חשובים מהכול”.

בלוג: ריקי שלחה את הילדים לקורס ברמנים

סקס זו לא מילה גסה

טיפוח לאם ולבת