מאת איה בן ש"ך ומאיה טל.
שייך לקטגוריית ספרים למתבגרים, סרטים, תרבות ופנאי

 

טרנד הערפדים מגיח מכל עבר: “דמדומים” בקולנוע, “חצויה” בטלוויזיה, ועכשיו גם בספרי הנעורים. ברי פריגת, שהוציא ספר ראשון בסדרה העוסקת בערפדים, מנסה ליישר קו עם המסכים: “הנוער רץ לערפדים בטלוויזיה, אז צריך ליצור את הז’אנר הזה גם בספרים”

 

טרנד הערפדים אינו דבר חדש, אך בשנים האחרונות הוא לובש ורסיות חדשות ומגיח לעברנו ממש מכל עבר. אם בעבר הוא היה משתרבב בעיקר לספרות ולקולנוע הגותיים, היום הוא כבר שועט קדימה בסדרות טלוויזיה, בספרי נעורים ואפילו במשחקים למחשב או לאייפון. הערפד העדכני מקפיד להיות “גוד לוקינג”, עם טוויסט רומנטי ופנייה ישירה לבני ובנות העשרה. במילים אחרות, בגרסה העדכנית אין הרבה סיכוי שהוא יעורר עניין רב גם בהורים.
כאופייני לתרבות ילדים ונוער, הטרנד הוויזואלי הזה משליך על תחומים נוספים בחיי הצעירים, כמו סגנון הלבוש והאיפור. למעשה, נוצרה בקרב בני העשרה מעין קהילת  מתבגרים (ובייחוד מתבגרות) החובבים את תרבות הערפדים ומעריצים את הדמויות שמגלמות אותה.

ואז הגיעה באפי…

אם נלך אחורה בזמן, נראה שמאז “דרקולה” של פרנסיס פורד קופולה, יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות שהציבו את הערפדים במרכז לא הצליחו לסחוף אחריהן קהל גדול וליצור באז רציני (למשל, הסרט “ראיון עם ערפד” של ניל ג’ורדן, מ-94). המצב הזה השתנה רק כשהערפד עבר בתרבות סוג של מטמורפוזה: המתקה רומנטית והתאמה לקהל הצעיר. בסוף שנות ה-90 כבר הפציעה “באפי ציידת הערפדים”, שבמובן מסוים מציינת את נקודת המוצא של טרנד הערפדים בקרב בני הנוער, כפי שהוא מוכר לנו היום. המשיכה של הקהל הצעיר לתרבות הערפדים נובעת, בין היתר, מהעיסוק הרב שלה בדם ובמין. מעבר לכך, ילדים ובני נוער נמשכו מאז ומעולם לדמויות גיבורות-על, והרעיון הבסיסי שעומד מאחורי הערפד הופך גם אותו לגיבור נצחי: הוא הרי ניזון מדם של בני אדם וממשיך להתקיים לנצח.
סרט הנעורים שובר הקופות “דמדומים”, כמו גם הסדרות “חצויה” ו”באפי”, הם בעצם סיפור רומן, שהערפדים מהווים עבורם רק סיפור מסגרת. הערפדים הם אלו שתוחמים יחד ליצירה אחת רומן, אהבה, נצחיות ותשוקה (לדם). במובן מסוים, ז’אנר הערפדים מסיט את תשומת הלב של בני הנוער מהאלימות והאימה האופייניים לסרטים כמו “באטמן” לתשוקה ולאימה שכרוכות באותם סדרות וסרטים “מפחידים” שעוסקים בערפדים.
ילדים ובני נוער נמשכים לז’אנר המתח והאימה לא רק במדיה הוויזואלית אלא גם בספרות. הסופר האמריקאי ר.ל סטיין היה בין הראשונים שהעזו להפנות את הקהל הצעיר לז’אנר האימה, בסדרה המצליחה שלו “צמרמורת” (הוצאת מעריב). לפניו, ההתייחסות לדור הצעיר הייתה מגוננת יותר וז’אנר המתח והאימה נשמר למבוגרים בלבד. בעקבות סטיין החלו סופרים רבים לכתוב סיפורי אימה לילדים, ונאה כי התחזקות טרנד הערפדים בשנים האחרונות יוביל לפריחתו גם בספרי הנעורים.

רומנטיקה וסיפוקים מיידיים

הסופר הישראלי ברי פריגת, מי שכתב כמה סדרות מצליחות לבני נוער וביניהן “בלשיות הכדורגל” (הוצאת יסוד) ו”השישייה” (הוצאת מעריב), הוציא באחרונה את הספר הראשון שלו בסדרה העוסקת בערפדים (“ציידי בערפדים”, בהוצאת אפוס) – שבה הוא מבקש לפנות לקוראים הצעירים בז’אנר האהוב עליהם בטלוויזיה ובקולנוע.
“כבר בהיותי ילד קראתי על דרקולה והסיפור הבדיוני הלהיט אותי מאוד. בתקופה האחרונה הבחנתי שבני נוער נמשכים לספרים ולסרטים מפחידים, וכך נולד הרעיון לכתוב על ערפדים”, הוא מספר. פריגת בנה בספרו שני סוגי גזע לערפדים, האחד הוא הערפד הטרנסילבני המוכר והשני הוא “הערפד התנכ”י” – פרי עטו של פריגת. אולם בשונה מספרות הערפדים הקלאסית לא תמצאו בספרו תיאורים ויזואליים מפליגים על נשיכות, שתיית דם או הרג אנשים. יש מתח, יש פחד, אך הוא משתדל שלא לעבור את הגבול. כאופייני לז’אנר הערפדים הקולנועי והטלוויזיוני, גם בספר של פריגת נחבא סיפור רומנטי בתוך סיפור האימה. ואכן, “בנות נמשכות יותר מבנים לקריאת סיפורים על ערפדים” מודה פריגת, “ככל הנראה בשל הרומנטיקה השזורה בהם”.
אולם פריגת מציג סיבה נוספת לכך שהיום, יותר מתמיד, בני הנוער נסחפים כל כך בז’אנר הערפדים: “הדור של היום כל הזמן מחפש ריגושים מהירים שיספקו אותו, ולכן ז’אנר הערפדים תופס את מקומו של ז’אנר האגדות מהעבר. בני נוער היום לא מתלהבים לקרוא היסטוריה, וכל הזמן צריך לנסות למצוא דרך חדשה לסחוף אותם לקריאה”, מתאר פריגת. “הנוער היום רץ לטלוויזיה יותר מאשר לספרים. לכן ברגע שהטלוויזיה מתחילה להציג טרנד מסוים, כמו ערפדים, זה מוליד את הצורך לייצר את הז’אנר הזה גם בספרות”.

 בואו לראות מי הזוכים שלנו בפעילות בנושא ערפדים בעמוד הפייסבוק 

קעקוע במחשבה תחילה: מדריך למקעקע הצעיר ולהוריו 

 בנות: למה הן כל הזמן מתחבקות ומתנשקות?