מאת שלי גפן.
שייך לקטגוריית ילדים ותקשורת

 

את השיעור המיני הילדים שלנו מקבלים בעיקר מהמרקע: איך להתלבש, איך “להתחיל”,  ובאיזה גיל “לעשות את זה”. לצד המתירנות המינית, מועברים להם מסרים מאיימים, כי “כל שכן יכול להיות פדופיל”. תפקידנו כהורים הוא לתווך להם את הייצוגים המיניים המוקרנים במסכים השונים

 

תהליך גיבוש הזהות המינית ממלא תפקיד חשוב במעבר מילדות לבגרות. תהליך זה מושפע מגורמים חיצוניים שונים, וביניהם אמצעי התקשורת. עם התחזקות הטלוויזיה הרב ערוצית, האינטרנט והרשתות החברתיות, התקשורת מתערבת יותר ויותר בתהליך גיבוש הזהות המינית של המתבגר ולא פעם גם משבשת את התנהלותו הטבעית. מכיוון שנושאים מיניים הם עדיין בבחינת טאבו בחברות ובמשפחות רבות, אמצעי התקשורת הם שמהווים את סוכני החיברות המרכזיים ומקור המידע העיקרי בתחום הזה עבור ילדים ומתבגרים. התקשורת מציגה לילדינו עולם מיני, לצד מקורות מידע שמסייעים להם, לכאורה, ללמוד איך להתנהג, מה ללבוש וכיצד להתנהל בזירה החברתית-מינית.
במסך הטלוויזיה, למשל, המין נוכח בכל פינה אפשרית: בפרסומות, בפרומואים לסרטים ולתוכניות, בסדרות טלוויזיה ואפילו בחדשות (החל ממחקרים על מין, דרך כתבות על מתירנות מינית וכלה בידיעות על פדופילים שמסתתרים בכל פינה). הסיבה העיקרית היא כמובן שמין מוֹכר, משיג רייטינג גבוה ומצמיד את הצופים למסך. גם אם הם רק בני עשר. אין טלוויזיה בבית? המין ידאג לקפוץ אליכם הביתה בבאנרים על מסך המחשב, בשלטי חוצות אקראיים (המציגים למשל זוג חבוק בתנוחה רומנטית-מינית) או בקטלוגים של חברות אופנה (זוכרים את הקטלוגים השערורייתיים של “פוקס” ו-TNT, שהציגו ילדים מתבגרים בתנוחות שאינן משתמעות לשתי פנים?). כן, היום המין מוצא את הדרך לילדים שלכם בקלות רבה, גם אם תחסמו את הגישה לסרטי פורנו ברשת ותוודאו שילדכם לא מסתיר במגירה חוברות פורנו.

תיווך הורי

כך נעביר תכנים מיניים דרך מסננת

  • מודעות גבוהה לייצוגים המיניים שאליהם נחשפים הילדים: תמימות הילדים לא יכולה להישמר כפי שהיינו רוצים, ולכן אין מנוס מלשוחח עמם על נושאים מיניים בהתאם לגילם. עלינו לשאול אותם על התכנים הנצפים בטלוויזיה ועל משחקיהם ברשת, ולהיות ערניים לחיקוי התנהגות מינית לא הולמת בבית ובחברה.
  • תיווך, גם בגיל העשרה: הייצוגים המיניים על המרקע צריכים לשמש אותנו כבסיס לשיחה בוגרת ואחראית על הנצפה, ועל הפערים הקיימים בין ייצוג למציאות. כך למשל, דרך שיחה על סיטואציה אינטימית המוצגת במסך תוכלו להסביר לילדיכם  את הסכנות הגלומות בקיום יחסים לא מוגנים.
  • היכרות מעמיקה עם הטכנולוגיה העכשווית: גם אם אתם לא בעניין פייסבוק, אינטרנט ואפילו סמארטפון, עליכם להכיר היטב את הטכנולוגיות השונות כדי שתוכלו לתווך, לפקח ואף לסנן תכנים שאינם הולמים לגיל הילד או ליכולת הקוגניטיבית שלו. תפקידנו הוא לספק להם כלים להתמודדות ראויה עם המציאות המקוונת.

 

 

המסך הוא המורה לחינוך מיני

הייצוגים המיניים על גבי המסכים השונים מובילים לכך שהילדים שלנו רוצים להתבגר כמה שיותר מהר ולהפוך כבר למבוגרים. הם בטוחים שהם יודעים את כל הסודות השמורים למבוגרים, בזכות המסכים. כולם יודעים שכולם יודעים, אין אבחנה בין צעיר ומתבגר, בין ילד ומבוגר או בין מציאות ובדיון.
מחקרים מראים שמתבגרים רבים לומדים לראשונה על משמעות היחסים הזוגיים בהקשרים של יחסי מין והריון דווקא מהמרקע. הם לומדים “איך מתחילים עם בחורה”, איך מדברים אליה ואיך נוגעים בה, כיצד עליהם להתלבש כדי להיראות כגברים או כנשים וגם…כיצד באים ילדים לעולם. אולם הייצוגים על המרקע מוצגים על פי רוב באופן סטריאוטיפי ולא מציאותי, נוטים להקצנה ומטעים. כך למשל, ישנה התעלמות מתופעות לוואי כמו מחלות מין, תהליך ההפלה ואף פגיעות נפשיות עקב יחסי מין לא רצויים. פערים אלה עלולים ליצור תסכול בקרב הצעירים, בעקבות אי היכולת שלהם לממש את המודלים הטלוויזיוניים במציאות חייהם.
כמו כן, העיסוק הרב במיניות יוצר לגיטימציה למקום המרכזי שהמיניות לכאורה אמורה למלא בחיי המתבגרים. לדוגמה, נערים נוטים לבקש מבנות זוגם להתלבש באופן מיני ופרובוקטיבי כדי להיראות סקסיות בעיניהם ובעיני הסביבה, או לשלוח להם תמונות אינטימיות בפייסבוק או בסלולר.
ייצוגים אלה עלולים כמובן להוביל לחיקוי התנהגויות דומות במציאות החברתית: על פי מחקרים, צפייה מרובה בתכנים רווי מיניות מורידה את הגיל הממוצע בקיום יחסים מיניים ללא מוכנוּת רגשית ונפשית מתאימה. העיתונים זועקים בכותרות על בני נוער המקיימים יחסים עם נערות בנות גילם בסיטואציות אקראיות שונות, וזאת בוודאי בהשפעת המסרים המיניים העולים מכל פרסומת ומכל תוכנית בעולמם התקשורתי, המחלחל לעולמם האמיתי.

בעקבות סלינה גומז

לא תמיד זה היה כך. מבט חטוף לאחור, לעבר בני הנוער של הדור הקודם, חושף איפוק ועידון ביחס למה שאנחנו רואים היום ברחוב ובבית הספר. והרחוב כמובן תואם את מה שמוקרן לילדים שלנו על גבי המסך: מיניות מופגנת הן באופן הדיבור, והן באופן הלבוש ובאופן ההתנהגות.
בד בבד, התקשורת מתחזקת כאמור פערים בין המציאות הטלוויזיונית והמקוונת למציאות שבה אנו חיים. בסדרות אמריקאיות המיועדות למתבגרים ישנה אידיאליזציה ברורה בתיאור יחסי זוגיות ומגע גופני. אלו מוצגים תמיד כמהנים ומענגים, וכמעט לא נראה בהם מרכיבים של כאב או השפלה. ערכים רלוונטיים וחשובים כמו “אמון” עוברים סוג של טרנספורמציה: שלא כמו במציאות, בגידה לא נחשבת ‘עניין גדול’, ולכן גם אין מקום להיפגע מכך. קחו לדוגמה את הסדרה הישראלית “יומני החופש הגדול”, העוסקת ביחסים, זוגיות ואהבה של ארבע חברות בנות 16. באחד הפרקים תום, חבר של קארין, מחליט לצאת במקביל עם אחת מחברותיה כדי להכעיס אותה. התנהגותו מוצגת כטריוויאלית, עניין של מה בכך, על אף שבמציאות היה מצופה ממנו לנהוג אחרת.
המגע המיני נתפס בתוכניות למתבגרים כחלק בלתי נפרד מהשלבים הראשונים בכל קשר בגיל העשרה, ומי שאינו נוהג על פי התכתיב הזה נחשב “חנון” או “לא מקובל”. בסדרה האמריקאית הקומית “המכשפים מוויברלי פלייס”, המספרת על שלושה אחים ידועים (בהם סלינה גומז) שאחד מהם מתייעץ עם אחותו “איך להתחיל עם בנות” וגם “מה בנות אוהבות”. האחות מספקת לבן העשרה עצות שונות מנקודת מבט נשית, כמו “לא להיות ביישן וחנון, אלא להתנשק מהר עם בחורה כדי שתדע שהוא מחבב אותה”.

לא מסתובבות ברחוב לבד

לדומיננטיות של הייצוגים המיניים בתקשורת יש גם צד שני, לא רק מתירנות מינית. צדו השני של המטבע הוא החרדה שהסיקור התקשורתי בהקשרים מיניים זורע בציבור הרחב. הדיווחים החדשותיים ואופן סיקורם מעבירים את המסר שכל הורה עלול לפגוע בילדיו וכל שכן עלול להיות פדופיל. העיסוק המרובה של התקשורת באירועי מין שליליים, כמו מקרי אונס וניצול מיני, פדופילה וכו’, ואופן הסיקור של האירועים הללו (בנוסח “תרבות הריאליטי”) מעוררים חרדה בהורים ובילדיהם. נערות חוששות להסתובב ברחוב לבדן, מחשש להפוך לקורבן של הפדופיל השכונתי; הורים מסיעים את ילדיהם לכל מקום, מציידים אותם בסלולרי (שהופך בעצמו לגורם מאיים בשלב מסוים), ומנסים לחסום בכל דרך את אפשרות הסבירה כל כך, על פי התקשורת, של פגיעה בגוף ובנפש יקירם. לכך נוספת העובדה שלא באמת צריך לצאת מהבית כדי להיפגע, מכיוון שהאינטרנט מהווה פלטפורמה נוחה לאיתור קורבנות מיניים, לניצול ולפגיעה בהם.

התיווך הכרחי גם בפייסבוק!

המפגש בין תמימות הנעורים לבין תרבות המסכים, המקדשת תכנים מיניים, עלולה להיות הרסנית עבור ילדינו המתבגרים בייחוד כשמדובר ברשתות חברתיות. בכל פייסבוק של נער ממוצע תמצאו תמונות וסרטונים העוסקים ביחסים ובמיניות. בני נוער מעלים בתמימותם תמונות חושפניות ואינטימיות יותר או פחות, תוך התעלמות מאובדן השליטה והפגיעה שעלולים להיות כרוכים בכך. התוצאה עלולה להיות איומים, לחצים, תיוג חברתי ואף חרם והתאבדות. לכן, בדיוק כפי שאנו מתווכים לילדינו את התכנים הטלוויזיוניים, עלינו לתווך עבורם את השהות במרחב הווירטואלי ולהעניק להם את הכלים לשוטט בו בעתיד בכוחות עצמם.

שמעתם על משמרות הצניעות של התלבושת האחידה?

מדריך: כך תסייעי לבתך להתגונן מפני תקיפה מינית 

“חוק העישון” תופס בהרבה מקומות עבודה, אבל בבתי הספר כמעט בלתי אפשרי ליישם אותו