בתי, בת 12, הפכה להיות חרדתית מאוד מאז הירי שחווינו לאחרונה בעירנו (באר שבע). היא סובלת מסיוטים, קופצת מכל רעש – גם בלילה, וחוששת לצאת מהבית לבד במהלך היום שמא תהיה אזעקה, גם לאחר שהודיעו על רגיעה והעניינים חזרו לשגרה. יש לה גם כל מיני מחשבות פילוסופיות על סוף העולם ומצב המדינה והיא מתעסקת בהן יותר מדי. אני חוששת שהחרדה שלה תפגע באורח חייה מכל מיני בחינות. האם יש משהו שאוכל לעשות כדי שהמצב שלה לא יידרדר?
חשוב שזיהית את מצוקתה של בתך ופנית לקבלת ייעוץ. ממה שאת מתארת אכן משתמע שבתך חוותה באופן טראומטי את פיגוע הירי בעירכם, והטראומה ממשיכה להדהד בתוכה. במצב שתיארת, שבו החוויה הטראומטית משפיעה ומשתלטת על חיי בתך, ניתן לשער כי מדובר בתסמונת פוסט טראומטית.
התסמונת הפוסט טראומטית משתייכת לקבוצת הפרעות החרדה ויש לה כמה מאפיינים, ביניהם: זיכרונות חודרניים שקשורים לטראומה, סיוטים בלילה והפרעות שינה, קשיי ריכוז, מצוקה רגשית נוכח מצבים או אובייקטים המזכירים את האירוע, ולפיכך גם הימנעות ממקומות, אנשים או מצבים שמזכירים את הטראומה, ועוד.
חשוב לציין שעבור בתך, כמו עבור כל מי שסובל מפוסט טראומה, ההרגשה היא שהחוויה הטראומתית חוזרת ומתרחשת (או עלולה להתרחש) בהווה שוב ושוב.
נראה שכל יציאה מהבית מעלה את רמת החרדה של בתך, עולם התוכן של מחשבותיה הופך להיות עולם תוכן טראומתי, והיא חווה מצוקה פסיכולוגית. ניתן לשער שהעיסוק הפילוסופי שלה בסוף העולם, הוא מעין ניסיון לייצר חוויה של שליטה בתוך הכאוס הפנימי שבתוכה.
לאור כל זאת, חשוב שתתני לבתך מקום לדבר על מה שמפחיד אותה ותאפשרי לה לפרוק את אשר על לבה. מעבר לכך, הייתי ממליצה לך לפנות למטפל מוסמך על מנת לסייע לבתך להתגבר על הטראומה שחוותה ולחזור לשגרת החיים. הטיפול המומלץ במצבים כאלה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT= cognitive behavioral therapy) – טיפול קצת מועד ומוגבל בזמן, הממוקד בעבודה על הטראומה. אם הטיפול לא יעזור, ניתן לפנות גם לייעוץ פסיכיאטרי. אני מאחלת לך ולבתך הרבה רגיעה ושקט.
המשיבה היא עובדת סוציאלית קלינית, עוסקת בפסיכותרפיה לילדים, נוער ומבוגרים ובהדרכת הורים ונפגעי תקיפה מינית
