מאת גלית לוי.
שייך לקטגוריית בצפר, חברה, חינוך

 

חוק העישון והאיסור להציב מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות ליד מוסדות החינוך לא הצליחו להביא למיגור ה’מחששות’. ככה זה כשמורים ממשיכים לעשן בשטח בית הספר. פיילוט להכרזה על “בתי ספר ללא עישון” לא יצא לפועל, עקב התנגדות המורים שראו בכך הרעה בתנאי עבודתם

 

 אפתח בווידוי: בנעוריי עישנתי כמה סיגריות, ככה בשביל הפוזה. מכיוון שהתברכתי בדימוי של “ילדה טובה” הוטלה עלי המשימה לשמור על חפיסות הסיגריות של החברות שלי, כדי שאותן לא יתפסו. פיסת ההיסטוריה הפרטית הזו באה ללמד שעישון סיגריות בקרב בני נוער היה מאז ומעולם פעולה שעושים בהיחבא, בצד, כדי שלא יגלו. ואכן, כל בוגר מערכת החינוך בארץ, מעשן או לא, מכיר את ‘המחששה’ – אותה פינה, לכאורה סודית, שבסופו של דבר ידועה לא רק למעשנים ולחבריהם, אלא גם להנהלה. כך למשל, לתלמידים שנרשמים לבית הספר “תלמה ילין”, נערך סיור מקדים שבמהלכו מוצגת להם המחששה לצד חדרי המזכירות, ההנהלה והשירותים. בתיכון “רוטברג” שברמת השרון, המחששה צמודה לגדר ובתורניות של ניקוי החצר היא מהווה חלק בלתי נפרד מבית הספר. פינות עישון דומות פועלות, כך מספרים תלמידים, ברוב בתי הספר התיכוניים. הן תמיד ניצבות במקום מוסתר, ללא אישור מפורש ובחסות עיניו העצומות של הצוות החינוכי. אחרי הכול, העישון בבית הספר אסור. גם למורים, אגב. על אף העובדה שאם תסתכלו סביב אתם עשויים לגלות שאחוז המעשנים בקרב אנשי ההוראה הוא מהגבוהים ביותר בקרב אנשי מקצוע (נו, כנראה שלימוד 40 תלמידים בכיתה יוצר הרבה סטרס!). אז איפה המורים מעשנים? בדרך כלל בחדר עישון, שמטבע הדברים נגישות התלמידים אליו אינה יכולה להימנע באופן מוחלט.
החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים, האוסר עישון במקומות ציבוריים ובהם מקומות עבודה ובתי ספר, נחקק כבר בשנת 1983, ומאז עבר כמה וכמה תיקונים. יצאנו לבדוק כיצד הוא מיושם בבתי הספר ברחבי הארץ ומי בעצם הוא זה שקובע את “כללי העישון”.

 דוגמה אישית? “המורים מסריחים מסיגריות”

במקביל לחקיקת החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים, הוציא משרד החינוך בשנת 2001 חוזר מנכ”ל האוסר על עישון תלמידים ומורים בשטח בית הספר, כולל בחצרות, ומתיר להקצות פינת עישון מרוחקת ומבודדת למורים ולצוות החינוכי בלבד. במילים אחרות, ה’מחששות’ הוצאו מחוץ לחוק באופן רשמי. חוזר המנכ”ל צמצם גם את הזכויות של המורים המעשנים. נאסר עליהם לעשן בכל שטח בית הספר, ובכלל זה בחדר המורים ובחצר. כמו כן, נקבע כי המנהל רשאי להקצות למורים חדר מבודד ומאוורר, שבו יוכלו לעשן אך ורק כשאין נוכחות תלמידים. בפועל, מספרים התלמידים, אף אחד מהמורים לא מסתתר או מנסה להסתיר את העבודה שהוא מעשן. מנהלת חטיבת ביניים במרכז הארץ מעשנת בגלוי בחדרה במהלך ההפסקה, בזמן שנכנסים אליה תלמידים. מורים מתוודים בפני תלמידיהם על כך שהם מעשנים, במהלך שעת חינוך בנושא עישון או בריאות. וחוץ מזה, “יש מורים שפשוט מסריחים מסיגריות”, מספרים לי תלמידים. כך או כך, מהמצב בשטח קשה להגדיר את מערכת החינוך כמודל חינוכי נטול עשן סיגריות.

ירד שיעור בני הנוער המתנסים בעישון

 קרן רוט, מנהלת היחידה למניעת סמים, אלכוהול וטבק במשרד החינוך, טוענת כי החוק וחוזר המנכ”ל מיושמים בכל בתי הספר. לדבריה, אם מגיע מידע ליחידה על בית ספר שלא מקיים את לשון חוזר מנכ”ל, ההנהלה נדרשת לפעול. “אנחנו עושים עבודה עם הצוות, זה חלק מכל גישת האקלים החינוכי המיטבי. כל בית ספר ממנה מוביל בית ספרי מטעם הצוות, שאחראי על ההטמעה ועל הובלת מדיניות המשרד בכל הנוגע לעישון”.
מנתוני המחקר הישראלי בנושא התנהגויות בריאות בקרב ילדים בגיל בית הספר (HBSC), שפורסמו בדוח שר הבריאות על העישון לשנת 2011, עולה כי אכן חלה ירידה משמעותית בשיעור המעשנים הצעירים בזכות המודעות הרבה לנזקי העישון. אם בשנת 2002 עמד שיעור בני הנוער שהתנסו בעישון על 27.7 אחוז, בשנת 2011 הוא ירד משמעותית ל-19 אחוז. אירית מנטש, מקדמת בריאות באגודה למלחמה בסרטן, מעירה רק כי על אף שקיימת מגמת ירידה ברורה במספר המעשנים באוכלוסייה בכלל ובקרב בני נוער בפרט, בקרב בנות המגזר הערבי ניכרת דווקא מגמה הפוכה.
בשטח, למרות הנתונים המעודדים, תלמידים ומורים טוענים כי עניין העישון הוא תלוי בית ספר. בתיכון מקיף בדרום הארץ, התלמידים מספרים כי הסיגריה הפכה לסמל הזיהוי של מנהלת בית הספר (“לצד תספורת קארה, נעלי עקב גבוהות, חצאית מחויטת והליכה בענטוז”). אין פלא שלהנהלה קשה יותר למגר פינות עישון במקום כזה, שבו מתקיימת דוגמה אישית שלילית. אולם לעתים, גם גישה מחמירה מצד ההנהלה אינה מספיקה: בדוח פנימי שפורסם בקיץ האחרון באתר של מט”ח מציין תלמיד עירוני ג’ בחיפה, כי “למרות שההנהלה מהווה גורם הרתעה משמעותי, התלמידים אינם נמנעים מעישון בבית הספר. ההנהלה מצידה ניסתה לחסום כל מקום ששימש כפינת עישון באמצעות גדרות, אך התלמידים גילו יצירתיות ומצאו בכל פעם פינה אחרת”.
כמובן שיש גם מקרים אחרים, אך נראה כי הם מיעוט. בעל הבלוג האנונימי יומן המורה”, המבקש להישאר בעילום שם בראיון הזה, מחנך תלמידי תיכון במרכז הארץ כבר 20 שנה. הוא עצמו אינו מעשן, ולדבריו בתיכון שבו הוא מלמד אין “מחששה”. תלמיד שנתפס מעשן מושעה. אולם לא רק שכל פינות העישון של הנערים מוגרו, אלא גם למורים לא הוקצתה בבית הספר שבו הוא מלמד שום פינה כזו. “מורה שמעוניין לעשן נדרש למצוא לעצמו פינה קטנה ושקטה בחנייה או בחדר סגור ומרוחק, או להתאפק. אני מאוד נגד עישון של מורים בבית הספר, ומכיוון שהיום יש חוקים ברורים נגד עישון במקומות ציבוריים אני חושב שאנחנו חייבים לתת בעניין הזה דוגמה הולמת לתלמידים”, הוא אומר. “בעיניי זה נכון לאסור באופן גורף קיום של פינות עישון בבתי ספר, מכיוון שמיסוד פינות כאלה עלול לתת דחיפה ללא מעשנים. יש בזה משהו טקסי-חברתי, שמאוד מדבר לנערים ונערות”. עוד אומר הבלוגר, כי שאלת העישון לא צריכה להסתכם בגבולות בית הספר, אלא להתייחס גם לפעילויות המתקיימות מחוץ לשטח שלו – כמו המסע לפולין. “בסיטואציות האלה הדברים מעורפלים והצוות החינוכי נדרש להחליט עד כמה הוא מקפיד ועד כמה הוא מעלים עין. כל צוות חינוכי עושה את השיקולים שלו”, הוא אומר. “לגבי אוכלוסיות מסוימות של תלמידים, אתה בהחלט נדרש לבחור איפה אתה עושה את המלחמות שלך”. במשרד החינוך מתקוממים למשמע הדברים. “למורים אין אפשרות בחירה, האיסור על עישון מעוגן בחוק”, אומרת רוט. “לתלמידים שמתקשים להפסיק לעשן אנחנו מציעים הדרכה ועזרה, במסגרת תוכנית ‘אופי’ לאימון ופיתוח יכולת התמודדות. יועצות בתי הספר הוכשרו לתת מענה לכל בקשה בתחום”.

 תוכניות למכביר (בסין ובסוריה זה עבד)

במסגרת המאבק בתופעת העישון בקרב בני נוער, יצאה לפני כשנה תקנה האוסרת על הצבת מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות בקירבת מוסדות חינוך. “אסור להציב מכונות כאלה בטווח של קילומטר מהמוסד החינוכי, והחל מינואר 2014 תיאסר מכירת טבק וסיגריות ממכונות בכלל”, אומרת מנטש, מהאגודה למלחמה בסרטן. “התקנה הזו משמעותית, מכיוון שהפחתת הנגישות יחד עם עליית המחירים מקשים על בני הנוער להשיג סיגריות”.
רוט מציינת כי התוכניות למניעת עישון של משרד החינוך מופעלות במסגרת תוכניות למניעת צריכת סמים ואלכוהול. לדבריה, התלמידים ברחבי הארץ נחשפים לתוכניות המניעה החל מכיתה ו’, בהתאם לגילם. “פנייה מכל בית ספר או אזרחים, הורים לתלמידים, מקבלת מענה. צריך להשקיע בהכשרת הלבבות לגייס שותפות והבנה, כמו בכל מהלך של שינוי בעמדות ובהתנהגות”. גם האגודה למלחמה בסרטן מפעילה בבתי הספר תוכניות ללא תשלום, המקדמות חינוך נגד עישון והגברת המודעות לנזקי העישון בגיל צעיר.
במשרד הבריאות גיבשו תוכנית לאומית נוספת, שמטרתה להכריז על “בתי ספר נקיים מעישון” שבהם גם על המורים ייאסר לעשן. התוכנית אושרה בממשלה כבר במאי 2011, אך לא יצאה לפועל עקב התנגדות מצד ארגוני העובדים של המורים בטענה כי יש בכך הרעה בתנאי עבודתם. “אנחנו מעודדים מאוד את הפיילוט הזה, מכיוון שהמורים משמשים מודל עבור התלמידים ולכן ולא ראוי שהם יעשנו“, אומרת מנטש. “אנחנו רואים עד כמה בני הנוער מושפעים מהדמויות הנערצות עליהם – למשל התנגדות של סלב לעישון היא יעילה מאוד בשכנוע נוער לא לעשן”.
למרבה הצער, נראה כי גם המודעות הרבה לנזקי העישון האקטיבי והפסיבי בגיל צעיר לא תגרום למורים ולמנהלים בארץ להפסיק לעשן, אפילו לא לזמן הקצוב שבו הם שוהים בשטח בית הספר. הדעות בעניין הזה חלוקות: יש הסבורים כי מהות התפקיד מחייבת (בדיוק כמו שהורים רבים מוותרים על העישון בנוכחות ילדיהם), ויש הטוענים כי לא נוכל לדרוש שתפקיד ההוראה יתאים רק לאנשים שאינם מכורים לניקוטין.

אין ספק כי הרבה מאוד בדלי סיגריות ימשיכו להימעך, עד שימוגרו פינות העישון מכל בתי הספר, אם בכלל. הרבה ענני עשן יופרחו לאוויר, עד שמשרד החינוך יצליח להפעיל בארץ בתי ספר ללא עישון. אולם מסתבר שיש לנו למה לשאוף, וזה כולל אוויר צח: בתי ספר ללא עישון קיימים, לא תאמינו, בסין ואפילו בסוריה.

בקמפוס זה דווקא עבד: באוניברסיטה בעין כרם אפילו המרצים לא מעשנים

לחץ חברתי בגיל הנעורים: אפשר ללמד אותם להתמודד איתו כראוי!

עדכון ממאי 2013: כבר בשנה הבאה – 200 בתי ספר “נקיים מעישון” ראשונים בארץ