מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית בלוגים, עשרים פלוס

 

מייל תועה שהגיע לתיבה של ריקי ברוך, מורה לשעבר, הותיר אותה פעורת פה: מורה הגישה לתלמידיה נוסח מדויק של עבודה מתוקשבת שריקי כתבה בעבר והעלתה לרשת, אך היא לא טרחה לשנות אפילו את כתובת האימייל המקורית שמופיעה בה. פלא שהתשובות הגיעו לאימייל של ריקי?

 

מכירים את הבדיחה הקלאסית על אותו תלמיד שהעתיק את כל התשובות לבחינה מחברו לספסל הלימודים, ומכוח האינרציה העתיק גם את השם של החבר? נו, זה אמנם די עצוב, אבל ללא ספק גם מצחיק. אחרי הכול, כשמדובר בהעתקה של תלמידים, נערים צעירים, אנחנו נוטים להיות סלחניים. אבל כשדבר כזה קורה לאדם מבוגר, מורה בישראל, הממד המשעשע מצטמק לאפס והעניין כולו מעורר בנו בעיקר חלחלה. “זה לא יכול לקרות”, אתם בטח אומרים. חכו שתשמעו את הסיפור הבא!

“משהו הרגיש לי מוזר”

השבוע הגיע לתיבת הדואר שלי מייל תועה, ומתוך עניין וסקרנות (וגם לצורך השבתו לשולח) פתחתי אותו וקראתי. וזה  מה שהופיע שם: ‘היי x (שם המורה), זו עבודתי’. בשורה הבאה הופיע שמו המלא של התלמיד.
סקרנותי לא דעכה, משהו הרגיש לי מוזר. בכל זאת, אימייל זה לא מספר טלפון, שאפשר לשגות  בו סתם כך. גם העובדה שעד לפני שנים אחדות הייתי מורה בישראל במשך 25 שנה הגבירה את תחושתי שהעניין הזה חייב להיות איכשהו קשור גם אלי. בלי לחשוב יותר מדי מיהרתי לפתוח את הקובץ המצורף. הייתכן כי מישהו מתלמידיי שלח לי את עבודתו באיחור כה רב (כאמור, פרשתי לפני כמה שנים)? למיטב זכרוני דווקא בדקתי את כל העבודות של תלמידיי ואף השארתי ברשת מאגר עשיר ומכובד של משימות וחומרי למידה מתוקשבת בנושא שבו הנחיתי ועסקתי במסגרת ההוראה (איני מציינת אותו כדי לא לאפשר לזהות המורה להיחשף).
מעיון בקובץ  נגלה לעיני דף בלתי ערוך, ובו מענה קצר על שאלות ספורות בנושא. הטקסט הופיע בגופן ענק ורווחים גדולים, כפי שנוטים תלמידים רבים לעשות כדי שהעבודה תיראה ארוכה יותר. זיהיתי מיד כי נוסח העבודה המתוקשבת זהה לעבודה שכתבתי והעליתי ברשת, ואף איתרתי את הקובץ הזה והצבתי אותו מול עיניי.
החלטתי להשיב לנער ולשאול אותו איך הוא הגיע אלי ומהיכן הוא בארץ. הנער השיב, ומכיוון שמורה תמיד נשארת מורה הצעתי לו עזרה בשדרוג העבודה מבחינת התוכן, המראה והניסוח. הנער הסכים.

“מילה במילה” במקום השראה

המורה של הנער, לשמחתי הרבה, בחרה להשתמש בחומרים שכתבתי לאורך שנותיי בהוראה. אולם היא לא טרחה להשתמש בהם כהשראה לכתיבת משימה מעודכנת, אלא העתיקה את עבודתי באופן מלא (אני יכולה רק לקוות שהיא קראה אותה בעיון) מבלי שטרחה להסיר מההנחיות את כתובת האימייל שלי – אשר צוינה במרכז העבודה כדי שתלמידיי יוכלו לשלוח אלי את התוצרים לבדיקה. מה הפלא שעבודת התלמיד שלה הגיעה אלי?
הורים יקרים ותלמידים צעירים, אני לא רוצה להטיל דופי במורה שאינני מכירה. אולם בזמן שאנו, ההורים והמורים, חוזרים ומבקשים מהתלמידים לסכם ולנסח מענה ולא להעתיק מילה במילה מוויקיפדיה, המעשה של המורה שתואר כאן הוא בהחלט אבסורד. ועוד יותר אבסורד הוא שדווקא במשימה שהפנתה את התלמידים למראה מקומות, שדרכם נתבקשו לחקור, להבין ולהסיק ולא ״סתם להעתיק״ – הצטיירה מורתם  כמודל שלא לחיקוי. בחזקת נאה דורש אך אינו מקיים. די בכך שהמורה הייתה מקדישה תשומת לב נוספת לקריאת העבודה המקורית ולא מחפשת כל “קיצור דרך” אפשרי, כדי שיתאפשר לה להגיש לתלמידיה עבודה מאתגרת, יצירתית ושונה – בהשראת המשימה שכתבתי והעליתי ברשת.

לפוסט הקודם של ריקי: 50 אחוז מבני הנוער ללא תעודת בגרות!

אופנת סתיו: אפור אאוט, תשאירו אותו לנחליאלי…

חיים ומוות בידי המסך: תובנות מההתאבדות של אמנדה טוד