מאת ליאת בוקאי.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים, מה עובר עליהם

 

הוא גזר את הרסטות, עכשיו הוא חובש כיפה. היא החליפה את השורט והגופייה בשמלה ארוכה. הם כבר לא אומרים “חבל על הזמן” או “סבבה”, אלא בעיקר “בלי נדר” ו”ברוך השם”. ובשבתות הם כבר לא מצטרפים להורים, אלא אם כן הבילוי לא כולל נסיעה. חזרה בתשובה בגיל ההתבגרות – מדריך להורה

 

המצב הבא מוכר להורים לא מעטים: מאז ומתמיד הם עטפו אותו באהבה. חינכו, גידלו, עיצבו וטיפחו אותו. הם לימדו אותו להאמין בעצמו וביכולותיו, להבחין בין טוב לרע, להתרחק מהמסוכן ולכבד את השונה. הם השתדלו לטפח אצלו את ההקשבה לעצמו ולזולת, ואת היכולת ‘להיות הוא’ גם אם לעתים זה אומר ללכת נגד הזרם. יום אחד הוא קם ומתחיל להתקרב לדת, לאלוהים. פתאום הוא מניח תפילין בבוקר, מתפלל לפני ארוחות, הולך לשיעורי תורה. בזמן שהוא עושה צעדים ראשונים בדרך חדשה, מנסה להבין מהי הדרך הנכונה עבורו, ליבם מחסיר פעימה. “איך זה יהיה”?, הם שואלים את עצמם. “כמה רחוק הוא ‘ילך’ עם זה”? אין ספק שקשה לקבל את הבחירה של הילד בדרך חיים כה שונה משלהם. ככל שהוא מתבצר בעמדתו ומקצין את דרכו, כך קשה להם יותר. וזה יכול לקרות גם לכם!

 טעויות נפוצות של הורים

  • ציניות וזלזול: במצב שבו הילד חוזר בתשובה, ישנם הורים שנוטים להשתמש במשפטים מזלזלים, כמו: “מה זה השטויות האלה?”. חלקם מציבים אולטימטום בנוסח: “אם אתה ממשיך ככה, אין לך מה לחפש בבית הזה יותר!”.
  • הטחת אשמה: ביטויים כמו: “אתה עושה את זה רק כדי לעצבן אותנו!”, “השתלטת לנו על החיים”.
  • מאבקי כוחות: כשהורים מצהירים הצהרות חד-משמעיות וכוחניות, כמו: “אצלנו בבית אוכלים הכול כולל הכול, גם ביום שישי בערב. בשר עם חלב וגם חזיר- ואתה תצטרך ללמוד לחיות עם זה!”, קצרה הדרך למאבקי כוחות שעלולים להוביל לנתק.

המשותף לכל הטעויות: קירוב לבבות לא ייצא מכך והיחסים ביניכם ייפגעו באופן משמעותי. יום כיפור הוא הזדמנות מצוינת לחשבון נפש אמיתי. מתוך מטרה  לתקן ולהתחיל דף חדש, גם עם ילדים שחזרו בתשובה. בהצלחה וגמר חתימה טובה!

  

מה עובר עליו?

חזרה בתשובה יכולה לקרות בשלבי חיים שונים, אולם בתקופת ההתבגרות היא עלולה להיות טעונה יותר. ההורים עדיין בתמונה, קבוצת השווים תופסת מקום נכבד בחיי הנער והצורך למרוד בקיים ולבחור בדרכים קיצוניות עשוי למלא תפקיד בתהליך התשובה. מתבגרים המבקשים לחזור בתשובה יכולים להגיע מכל שכבות האוכלוסייה: מסורתיים שהיהדות לא זרה להם כלל, חילוניים גמורים שלא ספגו בביתם כמעט שום גישה לדת, נערים שחוו אובדן של בן משפחה או אסון אחר, בני נוער בסיכון שמחפשים אחיזה במציאות, ועוד. כל אחד מהם עשוי לחוות את התהליך קצת אחרת, מי קיצוני יותר ומי פחות. לפני הכול, כשמתבגר חווה תהליך של חזרה בתשובה צריך להבין שלא ניתן לנתק זאת מהמרד שמאפיין את גיל ההתבגרות. הנער מגבש את זהותו העצמית, ולצורך כך הוא עורך שלל “בדיקות” והתנסויות. נער חילוני החווה תהליך של חזרה בתשובה נכנס לשטח לא מוכר, למעין “שדה זר”– סביבה השונה מהותית מזו של בני משפחתו וחבריו, שעד היום היוו עבורו עוגן מרכזי. לעולם לא נדע מראש איך יסתיים תהליך החזרה בתשובה של הילד, והאם הוא ימשיך בדרך הזו לאורך זמן. ידועים מקרים של מתבגרים שחוו חזרה בתשובה בגיל צעיר, ולאחר שבגרו “חזרו בשאלה”. במקרים אחרים, המתבגר בחר את דרכו והמשיך בה גם בבגרות.
יחד עם כל הקושי והפחד מפני הלא מוכר, הורים לילד שמתחיל תהליך חזרה בתשובה צריכים לנסות לשים את עצמם בנעליו כדי להבין מה הוא עובר. במקום הרגשי, על כף המאזניים שלו מונחים לו מצד אחד הקשרים המשפחתיים המוכרים, היחסים עם חבריו והציפיות ממנו שיש לכל מכריו. בצד השני מונחת בפניו הזדמנות, מבחינתו, למצוא את המקום שבו הוא ירגיש שלם יותר עם עצמו, מחובר יותר ל’אני’ הפנימי שלו. הבחירה הזו אינה פשוטה, והיא לבטח מצריכה ממנו אנרגיות רבות .לעתים קרובות מתווספת לבחירה גם חרדה גדולה: “מה יהיה אם הוריי לא יקבלו אותי?”. חרדה מפני בדידות וניכור היא קשה מנשוא.

מה עובר על ההורים?

הורים מגיבים לתהליך החזרה בתשובה באופנים שונים, שמושפעים כמובן מתפיסת עולמם ומהפרשנות שלהם למצב. ישנם הורים שמרגישים שבחירת הנער בדת עדיפה על פני דברים אחרים שמהם חששו, ומצליחים לנשום לרווחה. אולם הורים רבים חווים תחושות של כאב ואוזלת יד. אחרי הכול, המוכר והידוע להם מתהפך לנגד עיניהם. יש היוצאים בהאשמות נגד גורמים “מחזירים בתשובה” ומתייחסים לתהליך הזה כאל תוצאה של ניצול נער תמים. אחרים עסוקים בהאשמה עצמית – מנסים להבין מדוע הילד היקר שלהם מחפש דרך אחרת מזו שבה הם הובילו אותו, ובמה לכאורה הם טעו. הורים רבים מקווים בתוך ליבם שהחזרה בתשובה היא רק תחנה בתהליך ההתבגרות הנפשית והילד יחזור בו ויחזור אליהם תוך זמן קצר, בלי להמשיך את כל הדרך עד “שם”.
בסופו של דבר, בתום תקופת ההתבגרות הנער אמור לגבש את זהותו העצמית. בואו נזכור שבין אם מדובר בשלב חולף וזמני ובין אם לא, זו אמורה להיות הדרך שלו, ההתנסות שלו וההחלטה שלו. כהורים, יש לנו מה לעשות אם הילד שלנו מחליט לחזור בתשובה: אנחנו בעלי ההשפעה העיקרית על האופן שבו תמשיך להתקיים התקשורת בין בני המשפחה השונים. הדבר מצריך מאתנו עבודה עצמית לא מועטה, אולם המאמץ כדאי בהחלט (אף הורה לא רוצה להיגרר חלילה למצב של נתק מילדו).

צעדים לקירוב לבבות

      • שיחה זוגית: שוחחו עם בן הזוג על המתרחש. אל תחזיקו בבטן, דברו על החששות והיעזרו האחד בשני כדי להחליט איך לפעול. לעתים, אחד מבני הזוג מוצא בתוכו בקלות רבה יותר את הסבלנות והגמישות להתמודד עם התהליך ויכול לעזור גם לשני להסתגל לשינויים.
      • דיאלוג עם המתבגר: שבו עם ילדכם לשיחה פתוחה, שבה תבקשו ממנו לשתף אתכם במה שהוא חווה. תוכלו לשקול לצרף לשיחה גם את הרב שלו, אם יש כזה. לשיחה חשוב שתגיעו בראש פתוח, בלי ציניות, עוקצנות והתחכמות, אלא ממקום של כבוד. נסו להבין מה הוא היה רוצה מכם בשלב הזה, ותבדקו מה אתם יכולים לבקש ממנו (לדוגמה: הסכמה לכך שאתם צופים בטלוויזיה בשישי בערב, אך מנסים להתחשב בו בכך ששומרים על ווליום נמוך, וכו’). הקפידו לקיים דיאלוג שוטף עם הילד, כדי לגשר על הפערים ולמנוע עימותים.
      • סקרנות והתעניינות: שוחחו איתו על תהליך ההתקרבות שלו לדת מתוך עמדה של עניין אמיתי. תוכלו לשאול על התהליך שהוא עבר וממשיך לעבור (מה הוא מוצא בדת? איך בכלל התחיל תהליך ההתקרבות לדת? מתי הוא הרגיש את הצורך בכך? האם יש שאלות שמעסיקות אותו ועדיין נשארו לא פתורות?). שיחה כזו תוכל להתקיים כמובן רק אם תגיעו אליה כשאתם מניחים בצד את הציניות, הביקורתיות והשיפוטיות..
      • פתרונות יצירתיים: הדיאלוג ביניכם לבין המתבגר יכול להוביל לשלל פתרונות יצירתיים, כיד הדמיון. התנאי הוא רצון טוב של שני הצדדים. ייתכן שילדכם יציב תנאים והגבלות ואתם תיאלצו להגיב לכך, אך המסר העיקרי שאתם צריכים להעביר הוא שיש לכם רצון אמיתי להגיע לפתרון שבו הקשר בינכם ישמר.
      • קחו נשימה ארוכה: חזרה בתשובה היא תהליך ארוך, ולכן כדאי שתתאזרו בסבלנות. ככל שהפער בין שני סגנונות החיים, שלכם לעומת שלו, יהיה עמוק יותר, כך המאמצים שיידרשו מכם יהיו רבים יותר (ואולי גם יצירתיים יותר).
      • פתיחות: אם עמדתכם כלפי הדת אינה שלילית מיסודה, ייתכן כי תוכלו לקבל על עצמכם חלק מהמנהגים והאמונות של הנער. אולי אפילו תסכימו ללכת איתו לשיעור תורה. פתיחות כזו תעזור לכם להבין  באיזה “מסלול” נמצא ילדכם, וכך להוביל אתכם לפתרונות גמישים ומתאימים.

       אם הנכם חשים קושי רב בהתמודדות עם האתגר העומד בפניכם, כדאי להיעזר באיש מקצוע.

אשמח לשמוע מכם תגובות, הערות או חוויות אישיות, בתגובות לבלוג או באימייל האישי: liatboucai1@walla.co.il

הכותבת היא עובדת סוציאלית, בעלת M.A בייעוץ חינוכי ומתמחה בטיפול זוגי משפחתי ובעלת קליניקה פרטית