מאת דבורית נבו.
שייך לקטגוריית אמא מתבגרת, בלוגים

 

האם הפייסבוק מעודד את הילדים ליצירת קשרים שטחיים? דבורית חושבת בדיוק ההיפך

לילדים שלי יש 1,000 חברים בפייסבוק.
חלקם מוגדרים כמשפחה, חלקם הם חברי נפש וחלקם מכרים.
האם הישיבה מאחורי המחשב, בשנת 2012, ויצירת קשרים חלקיים עם אנשים אלה הופכת את הילדים שלי ליצורים בלתי חברתיים?
התשובה היא חד משמעית: לא.

הילדים שלנו, בדיוק כמונו, הם חיה חברתית.
החברות שלהם בעידן הדיגיטלי היא כמו רשת של קשרים, מהדוקים עד רופפים.
ההבדל בינינו לביניהם הוא האופן שבו הם יוצרים קשרים חברתיים – השפה החדשה שבה הם מדברים.

הילדים שלנו מדברים אחרת. הם מדברים אינטרנטית ודיגיטלית.
הם מדברים שפה בינלאומית בקלות, ואינם מבינים מה אני לא מבינה.
הם יודעים להפיץ מידע בקלות ולקבל מידע בחזרה (כן, גם חומר למבחן בהיסטוריה).
הם מבינים מהי עבודת צוות ולמה כדאי לעזור לחבר (כי הכול חוזר אליך).
הם כבר לא עושים “העתק הדבק”, קטן עליהם, הם יוצרים אינטגרציה בין תכנים.

הילדים שלנו יודעים כבר בעשור הראשון לחייהם – דברים שאנחנו למדנו בשנות ה-20, ה-30 וה-40 לחיינו..
הם לומדים להיות דיפלומטים ברשת, אחרת הם יקבלו תגובות מביכות,
הם מבינים מה כדאי להם לומר, למי ומתי, גם בלי ללמוד קורס בתקשורת ויחסים בינלאומיים.

הם יודעים איך נכון להציג את עצמם גם אם הם לא למדו קורס במבוא לשיווק,
הם מבינים איך גלגל מסתובב לו, ואיך היום אתה למטה ומחר אתה למעלה.
הם קולטים מה המשמעות של הצהרה על מערכת יחסים, ועל נוספת,
ועל אחרת ועל עוד אחת….

אין פלא שכאשר אני מטיפה להם על התבודדות ועל חוסר חברותיות אני נתפסת כלא מעודכנת.
יותר מכך – אני נתפסת כלא רלוונטית.
ואז הם מתרחקים.

אם אני רוצה לקחת חלק בחייהם אני חייבת להיות משמעותית –
להקנות להם מיומנויות שיקלו עליהם את ההשתלבות בחיים העכשוויים;
לתווך בין ידע ליכולת, בין מידע לרגשות, בין מציאות לפנטזיה ממוחשבת.
לכן המסקנה היא שהתפקיד שלי, כהורה, השתנה.
וזו כבר אופרה אחרת.

את השפה הזו עדיין לא כולנו למדנו לדבר.

 

לפוסט האחרון של דבורית: עוף גוזל

400 חברים בפייסבוק, בלי קישורים חברתיים

כל מה שרציתם לדעת על ספרים דיגיטלים