“בעלי ואני הורים לשלושה: בן ובת בוגרים (23, 27), שלא גרים איתנו אבל מגיעים לפעמים, ובן 16 שכמובן גר בבית. בעלי לא מסכים באופן עקרוני לכך שבני הזוג של הילדים יישארו ללון אצלנו. אין לו בעיה שהם יתארחו אצלנו במהלך היום ובערבים, אך הוא מתעקש שבלילות כל אחד ישוב לביתו. הנימוק שלו: הרגשת אי נעימות מול בני הזוג, שמתחלפים מעת לעת, כמו גם העובדה שבלילה הם מרעישים לפעמים ושבבוקר – כשהוא מתעורר – הוא רוצה להרגיש בנוח בביתו ובלי אורחים. אני יכולה להבין את טענותיו, אך מוכנה להתפשר על כך שבסופי שבוע בני הזוג יישארו ללון בביתנו. חוסר ההסכמה שלנו בעניין מוביל לבעיות, בעיקר כשהילדים הבוגרים משאירים בני זוג ללילה למרות שהתבקשו לא לעשות זאת. אני מבינה את שני הצדדים ומסכימה עם בעלי שלכל אדם בסוף יום עבודה / בסוף השבוע מגיע להרגיש נוח בביתו, אך כאמא אני מרגישה באמצע. מה עושים”?
[credit] מאת: אלה שלומקוביץ, 30.08.12 [/credit]
שלום אמא יקרה, אני מבינה את המצב שבו את נמצאת ומצרה על כך שהוא מסב לך אי נעימות רבה. מצד אחד חשובה לך הרגשתו של בעלך והנוחות שלו, ומצד שני את מתקשה לראות את החיכוכים בינו לבין הילדים שלכם על עניין שבעינייך ניתן למצוא לו פתרון. כדי להגיע להסכמה, אני מציעה לך ולבעלת שתשאלו את עצמכם מה יותר חשוב לכם: תחושת הנוחות או שהילדים שלכם יבואו לישון בבית? במיוחד במקרה של ילדייך הבוגרים, חשוב שתביאו בחשבון שאם הם לא יורשו להביא בני זוג להתארח בביתכם ישנה סבירות גבוהה שהם ילכו לישון בביתם. מאחר ושניהם מתגוררים מחוץ לבית במהלך השבוע, משמעות הדבר היא שתראו אותם פחות.
אם תפני לבעלך בגישה כזו, ייתכן שיהיה לך קל יותר לשכנע אותו להסכים ללינה בביתכם מדי פעם. זאת כמובן תוך התחשבות בדרי הבית, שתבוא לידי ביטוי בשמירה על שקט במהלך הלילה ובהודעה מראש על האירוח. במקביל, נסו לקיים ביניכם שיחה פתוחה בהשתתפות כל בני המשפחה, שבמהלכה כל אחד מכם ישתף את האחרים ברצונות שלו ויחד תנסו להגיע לפתרונות. חשוב כמובן לשמור על כללי השיח ולתת כבוד האחד לשני. בהצלחה!
המשיבה היא מנחת הורים למתבגרים, בעלת שני תארים בחינוך ומנחת קבוצות מוסמכת, מעבירה סדנאות בנושא: ארגז הכלים להורים למתבגרים
סוף לפיצות ולגלידות! איך חוזרים לשגרה גם בתזונה?
“היא מפחדת מאירועים אלימים ואינה מרוכזת. הפרעת חרדה או הפרעת קשב”?
תגובה אחת
מניסיוני, הבת הביאה את בן הזוג לביתנו לפני 5 שנים ויותר. עם הזמן הוא עבר להיות דייר קבע גם בשעה שהוריו מתגוררים רחוב וחצי מכאן.
בהתחלה היה לא קל… הרגשנו כמו בעלה של אותה כותבת. הימים לימדו אותנו שזה בעצם תהליך טבעי של הבת. למדנו לקבל אותו ולאהוב אותו.
בימים אלו (כשהם עדיין מתגוררים ויתגוררו כאן לפחות שנה נוספת) הם בדרך לחופה.
שנה טובה.