fbpx

עוף גוזל: שבוע מחוץ לשטח הטריטוריאלי של אמא

עוף גוזל: שבוע מחוץ לשטח הטריטוריאלי של אמא

 

הבן של דבורית סיים י”ב ונסע לטיול בחו”ל עם החברים. בלי סלולרי, בלי לתקשר איתה כל יום. אחרי הפיגוע בבורגס התהפכה לה הבטן יומיים, למרות שהם נסעו בכלל לאיה נאפה. דבורית משתפת אותנו בדיון אימהי טיפוסי, שבו הקול השפוי והקול ההיסטרי מנסים לתקשר ביניהם

 

הם יושבים בסלון וזורקים שמות של ערים באגן הים התיכון.
ואז הם עוברים לשמות של איים.
“מה קורה, בנים?”, אני מתעניינת, מנסה לשמור על קול מתון ורגוע –
רק כדי שהבן שלי לא ישתמש אחר כך בפעלים כמו “חפרת”, או “קדחת”.
“אההה, אנחנו נוסעים” הוא מצהיר לאקונית.

נו טוב, טיול לפני צבא. כשאסיפת הבנים תתפזר אתחיל בחפירות המאסיביות – לכמה זמן, עם מי בדיוק ומי מממן?.

איה נאפה, לא בורגס

“אני לא לוקח נייד, שלא יגנבו לי ואתבאס על החופש הזה!”
“אולי תיקח אחד ישן ונשים לך סים חו”ל?”, אני חייבת לנסות, לא?
“אסע בלי”.
ברור שבלי.

יום אחרי הנסיעה מתרחש הפיגוע בבורגס.
הוא והחברים שלו בחרו באיה-נאפה. מזל.
הוא בלי סלולרי.
אני כותבת לו הודעה בפייסבוק.
יעברו יומיים עד שהוא יענה, דרך אחותו שתודיע שהוא “סבבה, ים ומסיבות כל היום”.
יעברו יומיים נוספים עד שהוא ישמיע קול: “אל תדאגי”.
וזהו.

הקול השפוי ואני

היום הוא חוזר, ואני מנהלת עם עצמי את הדיון הבא:

הקול השפוי: “אז יצאתי סבבה ונתתי לו לנסוע בלי נייד. סך הכול שבוע. מה קרה”?
אני: “קיבינימט, היו שני לילות שממש כאבה לי הבטן מרוב דאגה”.
הקול השפוי: “הם קבוצה, אם הייתה בעיה בטח אחד ההורים היה מודיע משהו”.
אני: “שיחת טלפון אחת ליומיים זה מוגזם לבקש”?
הקול השפוי: “בורגס לא נמצאת בקפריסין”.
אני: “הבעיה היא שאני מבקשת. הייתי צריכה לדרוש. גבולות, זה מה שצריך פה”.
הקול השפוי: “גם אני נסעתי לצבא בטרמפים בעידן הטרום טכנולוגי. בלי טלפונים ובלי יוני דואר”.
אני: “זהו, איבדתי שליטה. איבדתי לחלוטין כל שליטה בצעדיו. עף לי הגוזל מהקן”.

כן, גידלתי אותם מתוך עצמאות כל כך גדולה, כמו כל ילד מפתח אחר במציאות הקפיטליסטית המטורפת הזו. אבל את החוט של העפיפון החזקתי חזק ביד שלי כל הזמן. רק שלא יבחר ברוח.
טלפונים קבועים, דיווחי משו”ב מבית הספר, מעקב מערכת שעות, לוח בחינות. אבל הנה הגיע היום הזה, שבו אני חייבת לסמוך עליו ולשחרר את החוט.
הטיול שלו לפני צבא הפגיש אותי עם שבוע שבו הוא מחוץ לשטח הטריטוריאלי שלי – שבוע של נתק ועצמאות מוחלטת, כשהוא צריך להיות המבוגר האחראי לעצמו. השלב הבא: גיוס לצה”ל.

לטור הקודם של דבורית: פתאום קמה אמא בבוקר וקולטת שהבן שלה סיים י”ב

שימו כובע על הראש: מזג האוויר מצריך מכולנו להצטייד בכובע אופנתי בארון 

חושבים שהילד שלכם צריך התאמות? התחילו בתהליך האבחון והיו מוכנים לקשיים שבדרך 

עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.