fbpx

אמא יש רק אחת | 06/2012

אמא יש רק אחת | 06/2012

כשריקי עוברת ניתוח, היא מרגישה כמי שהופקעה ממנה היכולת להיות מודעת ולשלוט באופן מלא על כל רגע ורגע. בשעות ההתאוששות, על אף היותה מוקפת בבן זוגה ובילדיה, היא מבקשת מהוריה המבוגרים שיגיעו לראותה. כי יש מצבים בחיים שבהם אפילו אמא לבוגרים זקוקה לאמא שלה


שנים שלא יצאנו לסוף שבוע בבית מלון. החופשות המשפחתיות שלנו תמיד מתחילות בנתב”ג, כשאנחנו נשאלים האם ארזנו לבד. גם לקראת הסופ”ש האחרון ארזתי לבד, אבל הפעם הסתפקתי בכלי רחצה ולבנים. נעלי ערב ושמלה לא נתבקשתי להביא.
את הסופ”ש האחרון עברתי ב”אסותא” תל אביב, ולכן התיק שלי הכיל בעיקר מסמכים ואבחוני ממצאים שמסרתי עם התייצבותי בקבלה. גם זה את הסופ”ש הזה יכולתי להגדיר “הכול כלול”, אם כי לא יכולתי לחמוק מהעובדה שמנת השף הייתה פתיח מעורר תאבון שהוגש לי בהרדמה כללית.

הניתוח

מעולם לא חוויתי את תחושת החידלון הכרוכה בכך שאתה מצוי תחת השגחה רפואית, בלי שתהיה מסוגל להיות במצב של מודעות ושליטה מלאה על כל רגע נתון בהווייתך. בסופ”ש האחרון הייתי שם לראשונה. הנעלם הזה נסך בי חוסר שקט, וגם אם השתדלתי להקרין סוג של רוגע וכניעה לסיטואציה – בעצם הדחקתי את מה שעתיד לקרות דקות ספורות לאחר שהמחט תדקור את זרועי.

בשעה 7:00 בבוקר ניידתי את עצמי, בהוראת לובש החליפה הירוקה, ממיטת הגלגלים אל שולחן הניתוחים. זרקור ענק ואחד קטן יותר סככו מעלי, כבויים. כובדתי במסכת חמצן, ובתוך כך הצלחתי לשמוע את מי שהודיעה לי שאני אמורה לחוש דקירה. גם אם מאוד רציתי, לא הספקתי להביט ולבחון את הסביבה, כי למשך השעה הקרובה נמחק הזמן מזיכרוני.

סביב השעה 8:00 חשתי מגע בזרוע – אחות בלבן רכנה מעלי והודיעה לי שהכול נגמר.

ההתאוששות

חזרתי לישון.
הזמן איבד משמעות.
כשבעלי נכנס, עוטה על גופו וראשו סוג של תחפושת פורימית, קלטתי שאני בחדר התאוששות. המנתח דיווח לו שהניתוח עבר בשלום, ואני חזרתי לישון מבלי לחלום.
נויידתי למחלקה. אחות חייכנית קיבלה את פני ובעלי ניצב סמוך לראשיי.
חדר פרטי ושותפה שחוותה תסריט זהה בלילה הקודם קיבלה את פניי כשהיא מאופרת וחייכנית.
מנומנמת, אך בהכרה מלאה, הרהרתי בתוכי. תראו כמה היא מחייכת, מטופחת ויפה. ואני כואבת וקרוב לוודאי סתורת שיער ומכוערת נורא. החלוק והאינפוזיה, מנת חלקי באותן שעות, לא הותירו בי יכולת אשליה. אין ספק, סוף השבוע הזה היה שונה מכל סופ”ש אחר שחוויתי עד כה.

אמא

ברגעי הרהור ונחמה, נראה לי די מכובד להגיע לגילי ללא האילוץ לחוות את ההרדמה הכללית. זו גם הסיבה לכך שמשהו בנעלם הזה היה עבורי מבעית ומסקרן.
כמי שאינה יודעת לקבל את מגבלות המציאות, נאלצתי להבין ולהפנים שברגע מסוים לא אוכל להיות “כל יכולה”. ברגע כזה, הבחירה שלי מוטלת בספק ואני נדרשת להישמע לאנשי המקצוע, ובעיקר לגופי.
כששבתי הביתה בתום שתי יממות, שמעתי את ילדיי הבוגרים מתלחשים ביניהם על כך שאמא חולה. אני לא זוכרת שאי פעם הסכמתי להיות חולה. תמיד דרשתי מעצמי להיות גיבורה, לא כואבת ובטח שבלתי תלויה.

הבוקר כבר נכנעתי לתחושה וצלצלתי לאמא ואבא למושב. ביקשתי לראותם. הוריי אינם צעירים עוד, אבל גם ממרומי גילי ושנותיי אני חשה מחוברת אליהם ואוהבת אותם מאוד. על אף שילדיי ובעלי נמצאים סביבי ברגעים אלו, אמא היא אחת ואין שני לה.
זה הרגע שאני כאם מתאמנת מוצאת את הנקודה הכי רגישה שבי והופכת להיות שוב הבת של אמא. כי להורות ולילדוּת אין גיל.

לפוסט הקודם של ריקי: המטבח שלי הופקע!

בריאות: כל מה שצריך לדעת אם מחליטים לוותר על החלב

חינוך: איך לא לפספס נערות מתבגרות עם הפרעת קשב

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

11 תגובות

  1. ריקי יקירתי
    לא משנה באיזה גיל אנחנו תמיד אנחנו צריכים את אמא
    אמא זו אמא
    חלילה מלזלז באבא שגם לו משמעות גדולה
    שלא יחסרו לך לעולם
    שתהיי להם בריאה ותעזרו אחד לשני בשמחות..

    1. זה כל כך נכון, וזו זכות גדולה.
      תודה לך יקרה שאת תמיד איתי. ריקי

  2. ריקי ,החלמה מהירה, המון בריאות, אין כמו אמא בכל גיל. תמיד נחפש את החום של אמא ,שתהיה לך בריאה עד 120 .

  3. בס”ד
    ריקי שלום רב, מרגש מאד. שתהיה לך החלמה מהירה ורפואה קרובה, מאחל מכל הלב. משה

  4. ריקי, מאוד ריגשת אותי. צר לי לשמוע את שנאלצת לעבור וברוך השם שהכול עבר בשלום. לאמא ולרגשות שלה אין תחליף, גם לאבא, זו התרופה או משכך הכאבים הכי יעיל לו היית זקוקה לאחר הניתוח ואשרייך שקיבלת, שיזכו לחיים ארוכים אמן.
    ומי אמר שהפתעות הן רק לחיוב? אכן אלה הם החיים, גם אם הם לפעמים קצת כואבים. החיים טומנים בחובם כל מיני הפתעות שלא תמיד השליטה עליהם נתונה בידינו, או לא לרוחנו או לגילנו. אני מסכימה שלא צריך להיכנע מהר ולעזור לגוף להתגבר לבד, אך יקירתי כשאין ברירה מחובתך וטובתך להקשיב לגופך. יש לך משפחה נהדרת והורים נהדרים, שיהיו בריאים ולהם בת לתפארת, שהם דאגו לתת ,להדגיש ולהראות לה את הדברים היפים של החיים. אני שמחה שהכול נגמר והושלם בהצלחה רבה ומאחלת לך החלמה מהירה. היי קשובה לגוף והקדישי לו את את כל זמן המנוחה שתידרש לו. שולחת לך חיבוק עדין מלא מלא רגש, עם תקווה ואיחולים לבריאות איתנה לאורך כל חייך.

  5. ריקי כרגיל כתבת מרגש, כל כך אמיתי.
    מאחלת לך המון בריאות. אמנם כעת נראה קשה אבל קטן עליך! החלמה מהירה, אוהבת. הילה

  6. ריקי יקירתי, מאחלת לך רק בריאות! זה לא ברור מאליו – האהבה מהסובבים אותך, לכן חבקי אותה כל עוד אפשר. זכית בהורייך שיכלו להיות לידך כשאת צריכה,
    זה עולם ומלואו. שתזכי כל חייך להיות בין אוהבייך ולקבל תמיכה וחוזק, ומאחלת שאלה יהיו ימים מאושרים וטובים. בע”ה החלמה מהירה ורפואה שלמה,
    את חזקה. חיבוק ענק ממני, רותי 🙂

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.