מאת מאיה אילה שמש.
שייך לקטגוריית בריאות, גוף ונפש

חוק חדש קובע כי ניתן לאשפז בכפייה צעירים אנורקטיים גם מעל לגיל 18. מתחת לגיל הזה, יש לפנות בהקדם עם המתבגר לרופא המשפחה לצורך אבחון. באילו מקרים מאשפזים מתבגרת אנורקטית? מה עלול להוביל לאנורקסיה בגיל ההתבגרות? ואיך הורים יכולים לזהות את המחלה בשלב מוקדם?

במהלך חודש פברואר האחרון אישרה הממשלה את חוק האשפוז בכפייה לנערות ולנערים אנורקטיים מעל גיל 18. חקיקה זו נוצרה עקב כך שהורים נאלצו לצפות בילדם הולך וקמל לנגד עיניהם, כשהם חסרי אונים ולא יכולים להצילו מכיוון שנחשב בגיר ולכן אחראי בלעדי על חייו. חקיקה זו לא מנעה את מותה של תמר בראונר, צעירה בת 31 מקריית מלאכי, שנפטרה כחודשיים מאוחר יותר מדום לב שנגרם מתת משקל. בראונר השילה בתוך שנה כ-90 ק”ג ממשקלה, במה שנראה היה בשלב הראשון כ”דיאטה תמימה”. לאחר המקרה אמר אביה, כשהוא המום ואבל, “הייתי צריך לאשפז אותה בכפייה” – אולם נראה כי ייקח זמן עד שהורים לבגירים הסובלים מאנורקסיה יפנימו את הכוח הקיים בחוק החדש.
מחלת האנורקסיה נורווזה, כידוע, אינה נחלתם של צעירים מעל גיל 18 בלבד. הנתונים הקיימים מראים כי שכיחות המחלה עולה בגיל ההתבגרות, ובשנים האחרונות ניכר כי היא מתחילה לעתים כבר בגילאי תשע ועשר. כיצד הורים צריכים להגיב לגילוי המחלה אצל המתבגר/ת? באילו מקרים מאשפזים את הנער/ה ומהי הפרוצדורה המקובלת? ובכלל, מה מעודד התפרצות של הפרעות אכילה דווקא בגיל ההתבגרות?

אורות אדומים

סימנים מחשידים למחלת האנורקסיה

  • מה עובר עליה: נערים ונערות בגילאי התיכון מבלים את מרב זמנם בבית הספר, ולעתים גם הוריהם מבלים שעות רבות במקום עבודתם. כדי לא “לפספס” את תסמיני המחלה, שימו לב לאופן שבו הנערה נראית ולאופן שבו היא חווה את גיל ההתבגרות והיו קשובים לתחושותיה.
  • שכבות שכבות: שימו לב לצורת הביגוד! לעתים הורים לא מבחינים במידת החומרה של הירידה במשקל משום שהנערה לובשת שכבות ביגוד רבות, גם בעונה החמה.

  • מה אוכלים היום: מהם הרגלי האכילה של הנערה? האם היא הפסיקה להצטרף לארוחות המשפחתיות? היא עלולה לחזור ולהגיד שהיא כבר אכלה או שהיא תאכל מאוחר יותר, בזמן שאינכם רואים אותה אוכלת כמעט אף פעם. כמו כן, שימו לב למרכיבי התזונה שלה: ייתכן שהיא אוכלת כמויות גדולות של ירקות כדי להשביע את הרעב.
  • זמן מקלחת ושירותים: שימו לב כמה זמן הנערה מבלה בשירותים או במקלחת. נערות שמקיאות יודעות להסתיר זאת היטב, על ידי כך שהן מנקות אחריהן זמן רב. לכן שימו לב אם הנערה לא מבלה בחדר המקלחת באופן חריג.
  • חוסר חיות: שימו לב אם הנערה עייפה, עצובה חסרת שמחת חיים, הפסיקה להיפגש עם חבריה או שהיא חשה חולשה כללית, סחרחורות, כאבי ראש ואפטיות. במקביל לכך ייתכן שהיא תתעסק בספורט בצורה אובססיבית.
  • מדעי המחשב: אם אתם חוששים למצבה, בדקו באילו אתרי אינטרנט הנערה ביקרה. ברשת ישנם אתרים עם מסרים רעים בנושא של הפרעות אכילה. כמו כן, גם מאופן ההתנהלות והפרסומים של הנערות בפייסבוק אפשר ללמוד על התחושות והרגשות שלהן.



אין מקום? גשו למחלקה הפסיכיאטרית

בריג’יט כוכבי, ראש צוות דיאטניות ילדים בבית החולים ע”ש ספרא, המרכז הרפואי שיבא, מדגישה כי בגיל הילדות והנעורים הכוח עדיין מרוכז בידי ההורים. לדבריה, ברגע שהורים חוששים שבתם סובלת מהפרעת אכילה עליהם לגשת עמה לרופא הילדים או לרופא המשפחה על מנת שיקבע האם מדובר בבעיה הקשורה לירידה במשקל או בבעיית אכילה. “על פי שיקול דעתו, רופא המשפחה מפנה לבית החולים או לצוות רב מקצועי המטפל בבעיה”.
איך מחליטים אם יש לאשפז את המתבגר/ת?
“בבית החולים עשויים להחליט לאשפז את הנערה, למשל אם היא נמצאת במצב של תת תזונה ו/או אם יש ירידה בדופק ובלחץ הדם. כך גם אם היא שרויה בעצבות גדולה, מסרבת לאכול או מדברת על ניסיון לפגוע בעצמה. הנערה תתאשפז, בדרך כלל, במחלקת הילדים. משם היא תעבור, בהתאם לצורך, למחלקה המתמחה בהפרעות אכילה או לחילופין תשוחרר לביתה בליווי טיפול אמבולטורי”.
מהו טיפול אמבולטורי?
“טיפול אמבולטורי כולל פסיכולוג ו/או פסיכיאטר, דיאטנית ורופא בקהילה. תפקיד ההורים הוא כמובן לשאת באחריות לכך שהנערה אכן תיפגש עם הצוות המטפל, על פי ההנחיות”.
מה עושים אם נקבע שהקטינה זקוקה לאשפוז, אך היא מסרבת להתאשפז?
“פעמים רבות מתבגרים אומרים להוריהם ‘אל תדאגו, אני אוכל רק אל תאשפזו אותי’. אבל ילד, ולעתים גם מבוגר, שנכנס להפרעת אכילה – לא יכול לטפל בעצמו. נערה רזה שחושבת שהיא שמנה לא תאכל. באופן כללי כשיש מחלה, ילדים ונערים לא יכולים להחליט לגבי עצמם. צריך לטפל במחלה. אנחנו רואים נערות שהגיעו למצב תזונתי ירוד מאוד, עקב כך שהוריהן לא היו מספיק החלטיים ונחושים. התפקיד ההורי הוא להגן על הילדים ולהחליט בשבילם, ולכן אם הילד/ה מסרב/ת  להתאשפז אפשר לערב פקידת סעד כדי שניתן יהיה לאשפזם בבית חולים פסיכיאטרי בצו של בית משפט. רוב הנערות יעדיפו שלא להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי, ולכן כשהדברים מגיעים לידי כך הן מתרצות ומסכימות להתאשפז במחלקה המתמחה בהפרעות אכילה”.
ידוע כי בדרך כלל אין מקום במחלקות להפרעות אכילה בבתי החולים.
“המחלקות האלה אכן מלאות, ולכן יש רשימות המתנה. בדרך כלל הנערה תיכנס לרשימת המתנה ובמקביל ינסו להחזיק אותה בבית חולים במחלקת ילדים, או שהיא תשתחרר לביתה וכאמור תגיע לטיפול אמבולטורי. במקרים דחופים, כשאין מקום במחלקות להפרעות אכילה, הנערה תתאשפז בלית ברירה בבית חולים פסיכיאטרי. ישנם גם מקרים שבהם כבר במחלקת הילדים, במידת הצורך, פסיכיאטר יתחיל בטיפול תרופתי”.

חוויית המתבגרת: סימני שאלה סביב הגוף

כוכבי מספרת שאחוז עד שלושה אחוזים מהאוכלוסייה בארץ ובעולם המערבי סובלים מאנורקסיה. בנוסף ידוע כי 95-90 אחוז מהסובלים מהמחלה הן בנות, אם כי בשנים האחרונות חלה עלייה מסוימת בשכיחות המחלה אצל בנים. “אם פעם לא היינו רואים בנים במחלקה להפרעות אכילה, או אולי רק אחד או שניים בשנה, כיום כבר ישנם לפחות חמישה-שישה בנים בשנה”.
מדוע המחלה מתפרצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות?
“מתבגרים ומתבגרות שואלים את עצמם שאלות רבות על הגוף שלהם, מכיוון שהגוף מתחיל להשתנות ולהתפתח בשלב הזה. גיל תחילת המחזור הוא לרוב 13-11, וגם אצל בנים מתפתחים סימני המין המשניים. בגיל הזה הילדים שלנו הופכים מילדים ומילדות לנערים ולנערות, ופעמים רבות השינוי הגופני עשוי להוביל לסימני שאלה סביב הגוף: האם אני בסדר?, האם אני אוהבת או לא אוהבת את הגוף שלי?, האם אני שמנה מדי?. מובן שצריך גם מרכיבים אישיותיים כדי שהמחלה תתפרץ , כמו פרפקציוניזם, וקיימים גם גורמים גנטיים. כלומר, אם אצל אחד ההורים הייתה הפרעת אכילה, ישנה סבירות גבוהה יותר לכך שהנער או הנערה יפתחו הפרעה כזו”.
האם המחלה יכולה להיות קשורה להתמרדות שאופיינית לגיל הנעורים?
“בגיל הנעורים כל אחד עושה את המרד שלו, וישנן בנות שאצלן המרד יתבטא בהפרעות אכילה. מעבר לכך, בשנים האלה המתבגרים לומדים להתמודד עם החיים, עם חברות ועם המין השני. הפרעת אכילה היא סימפטום לפחד מפני ההתמודדות עם החיים, וכמו שיש מתבגרים שיתנסו בסמים, יש נערות שילכו לכיוון של הפרעות אכילה – כמרד וכדרך להתמודד עם גיל ההתבגרות”.
איזה תפקיד ההפרעה הזו ממלאת בעולם החברתי של הנערה?
“הפרעת האכילה מציבה את הנערה במקום כביכול מיוחד מבחינתה. היא עלולה להרגיש ‘אני יוצאת דופן’, כי בלי ההפרעה היא כמו כל יתר חבריה. הבעיה היא שהמיוחדות הזו היא כמובן שלילית, ולא כמו נערה ששרה או מנגנת יפה בגיטרה. אבל הרבה פעמים הנערה האנורקטית לא מבינה את זה ורוצה להישאר שם, במקום שבו היא יכולה להימנע מהתמודדות עם החיים”.

המסר להורים: לא להכחיש!

כוכבי מספרת על מקרים רבים שבהם הורי הנערה או הנער לא הבחינו בסימנים המבשרים על מחלת האנורקסיה, וכי הדבר נודע להם מהיועצת או מהמורה בבית הספר – לפעמים בשלב “מאוחר מדי”. בפעמים אחרות, החברות של הנערה הסבו את תשומת הלב של ההורים או שלקח זמן רב עד שההורים עצמם הבחינו בשינויים הניכרים בגוף ובהתנהגות של הילדה. כוכבי מוסיפה, כי לעתים קרובות דווקא בעת המחלה הנערות עשויות להצטיין יותר בלימודים, ולכן חשוב שההורים ישכילו להתבונן בשינויים שליליים אחרים שבתם עוברת. “הורים רבים פשוט מכחישים את הבעיה ולכן לא רואים את הסימנים שבדרך”, אומרת כוכבי. “אולם אם תופסים את האנורקסיה בזמן, אפשר לטפל בנערה. ככל שנזהה את המחלה בשלב מוקדם יותר, כך הסיכוי לצאת ממנה הוא גבוה יותר. אסור להכחיש ואסור לזלזל”.

מה הופך ילדים רזים למתבגרים שמנים?

יש חצ’קונים? קבלו שיטות סבתא וכללי תזונה

שיטות אלטרנטיביות להרגעת החרדה מפני הבחינות