מאת שרי עוז.
שייך לקטגוריית בריאות, גוף ונפש, משפחה פלוס

שינויים קיצוניים בהתנהגות, סיוטים, עצבות ואגרסיביות הם בין הסימנים שעלולים להעיד על טראומה שהמתבגר/ת חווה כתוצאה מפגיעה מינית. למה עלינו לשים לב וכיצד יש להגיב לאחר גילוי כל כך קשה? מדריך להורים החושדים שילדם חווה תקיפה מינית

מדי שנה מתפרסמים נתונים על מספר נפגעי ונפגעות תקיפה מינית בקרב ילדים ובני נוער, שמעוררים בנו פחד עצום מפני האפשרות שילדנו ייכלל בסטטיסטיקה. גם התקשורת היומיומית עמוסה בסיפורי זוועה על פגיעות מיניות, שחלק מהן מתרחשות ממש “מתחת לאף” של ההורים או הסביבה. הפגיעה המינית יכולה להיות חד פעמית או להימשך לאורך זמן, אולם לעתים להורים נודע על המקרה רק בעקבות התסמינים הרגשיים וההתנהגותיים, המופיעים בילד או בילדה בעקבות הטראומה.
למערכת היחסים בין ההורים לילדם המתבגר ישנה כמובן משמעות רבה במקרים של חשד לתקיפה מינית – שכן אמון, פתיחות ונוכחות של ההורים בחיי הילד הם אלו שיאפשרו שיחה גלויה ותומכת בנושא. על רקע מערכת היחסים הזו יש להעמיד למבחן את הסממנים שעשויים לסייע בזיהוי טראומה כתוצאה מהתעללות מינית, כאשר המתבגר או המתבגרת נוצרים את המקרה בליבם.

איך מזהים טראומה על רקע פגיעה מינית?

אצל מתבגרים שחוו פגיעה מינית יכולים להופיע אחד או יותר מהסימנים הבאים. יחד עם זאת, יש להיות זהירים באבחון ובהגדרות, כי בהחלט ייתכן שמדובר בבעיה אחרת או בטראומה על רקע אחר:

סימנים פיזיים (בעיקר בזמן הסמוך לפגיעה):

  • זיהומים או שטפי דם באיברי המין.
  • קשיי הליכה או ישיבה.
  • תלונות על כאב או גירוי באיברי המין.
  • מחלות מין.
  • כאבי בטן והקאות חוזרות.

סימנים התנהגותיים:

  • שינוי פתאומי וקיצוני בהתנהגות המתבגר: לדוגמה, מעבר מחדוות חיים לדיכאון, מהיותו פעיל למופנם; מתבגר שנהנה להשתתף בחוגים וכעת מסרב ללכת אליהם.
  • בעיות שינה או סיוטים: אם המתבגר/ת למשל סובל/ת מעייפות כרונית או מדבר/ת וזז/ה הרבה מתוך שינה.
  • דיכאוניות: יכולה להתבטא בעצבות, עצבנות, תחושת חוסר אונים, חוסר מוטיבציה, ייאוש וערך עצמי נמוך.
  • חוסר ריכוז וירידה משמעותית בלימודים: אי הגעה לבית הספר למשך פרק זמן ארוך ללא סיבה הגיונית, או ירידה ניכרת בציונים במקצועות שבהם הצטיינ/ה בעבר.
  • אגרסיביות ותוקפנות: אלימות מוחצנת ובוטה שלא הופיעה קודם לכן.
  • שינוי היחס למין: הימנעות מכל מה שקשור למין, או להפך – מתירנות מינית.
  • הפגנת ידע או התנהגות מינית שאינם תואמים לגיל: כאשר נושאים מיניים לא שגרתיים עולים מתוך כתיבת חיבורים או בדרך ביטוי אחרת של המתבגר/ת.
  • הפרעות אכילה: אכילת יתר או הימנעות מאכילה.
  • התבודדות והינתקות מחברים: מתבגר/ת שהיה חברותי והרבה להתרועע עם חבריו, ולפתע רוצה להיות בגפו. לחלופין, מתבגר/ת המנסה להימנע מאדם מסוים או מקבוצת חברים שבעבר הוא היה מאוד קרוב אליהם.
  • פוביות ורגישות בכל הקשור לגוף: הימנעות מלחשוף את גופו בשיעורי התעמלות או בהזדמנויות אחרות, או למשל ניקיון יתר של הגוף באופן אובססיבי.
  • · איומים או ניסיונות אובדניים.
  • · שימוש בסמים או באלכוהול.

איך על ההורים להגיב בעקבות הגילוי?

  • אמון מלא: האמינו לנפגע/ת באשר לתקיפה.
  • ללא ביקורת: אל תשפטו את הנפגע/ת על התנהגותו בזמן התקיפה (חשש המתבגר/ת מתגובה מאשימה או כועסת עלול להוביל לחוסר שיתוף וגם להגביר רגשות אשם). הראו לנפגע שאתם עדיין אוהבים אותו ושהתקיפה לא הייתה באשמתו.
  • הקשבה: עודדו את הנפגע לדבר על התקיפה בדרך שלו.
  • תמיכה: הסבירו שאתם שם בשבילו/ה כדי להקשיב ולתמוך, אך אל תלחצו מדי. תנו למתבגר/ת להיפתח בקצב שלו/ה.
  • קור רוח: על הורים להימנע מלהפגין חרדה וזעזוע, מכיוון שאלו עלולים לגרום לנפגע/ת לשוב ולהסתגר, מתוך חשש להכביד עליהם.
  • פנו לטיפול בהקדם: חשוב לפנות למומחה בתחום, המטפל במתבגרים שעברו תקיפה מינית. נסו להתאים למתבגר/ת טיפול שהוא יתחבר אליו (פסיכולוג, טיפול באמצעות אמנות, מוזיקה או בעלי חיים, ועוד).
    טיפול לאחר תקיפה מינית הוא חיוני, וככל שיינתן בסמוך למועד הפגיעה, כך גדל הסיכוי לצמצם נזקים אישיותיים, רגשיים והתנהגותיים מצטברים.

הכותבת היא מנהלת אקדמית של התוכנית לטיפול בנפגעי פגיעות מיניות, M.Sc‏, מרצה ומטפלת בת.ל.מ – רשת טיפול, ייעוץ ואבחון www.telem.org.il

הגישה הנרטיבית בפסיכולוגיה יכולה לסייע למתבגרים במצוקה רגשית

הייתכן כי ילדכם חווה אלימות מצד בני גילו? תמרורי אזהרה להורה

איך נעזור לילדינו להתמודד עם הסערה הפנימית שהם חווים בגיל ההתבגרות?