מאת אלה שלומקוביץ.
שייך לקטגוריית ארגז הכלים של אלה

 

כמו שמדינת ישראל חתרה לעצמאות, כך גם המתבגר תובע מהוריו אוטונומיה. הוא דורש חופש מוחלט, ההורה מבקש להגביל, והתוצאה היא מלחמת התשה שעלולה להימשך כמה שנים. אבל מסתבר שאפשר גם אחרת…


חיה הגיעה אלי לייעוץ, לאחר שבנה המתבגר נתפס משתמש בסמים בעת בילוי עם חברים בגינה הציבורית והיא נקראה לשחררו מתחנת המשטרה. בעקבות המקרה, החליטה חיה שבנה יעבור באורח קבע בדיקות שתן שבועיות ולא אפשרה לו להמשיך להיפגש עם החברים שעמם נתפס. הילד החליט מצדו להתעלם מהסנקציות, והפסיק לדבר עם אמו. אלי היא הגיעה מיואשת וחסרת אונים, בתום שבוע שלם שבו הילד שלה נעדר מהבית ונדד בין חברים.

זהו אמנם מקרה קיצוני יחסית, אך הוא מתאר את “מלחמת העצמאות” האופיינית לגיל ההתבגרות. אבל האמת היא שלא צריך להגיע למצב כזה כדי לחוות את המלחמה הזו על בשרנו. מלחמת העצמאות של המתבגר מתחילה בבחירת החברים, וממשיכה במשא ומתן על שעות היציאה והחזרה הביתה, בדרישה לצאת לטיול ארוך עם חברים מחוץ לבית, בהחלטה לא להשתתף בשיעור כזה או אחר, ועוד ועוד.

על אלה שלומקוביץ

לאלה ניסיון של 15 שנה בעבודה עם בני נוער. בתפקידיה האחרונים כמנהלת ההדרכה הארצית בתנועת הצופים וכסמנכ”לית התפעול בעמותת “קו הזינוק”, היא הבינה כי יש צורך בשיטה המציעה להורים כלים פשוטים ויעילים להורות טובה בגיל ההתבגרות. כיום היא מייעצת ומנחה הורים למתבגרים וצוותי חינוך, ברמה הפרטנית ובקבוצה, במטרה להקנות להורים כלים פרקטיים להורות טובה ובונה ולתקשורת פתוחה ומעצימה עם ילדיהם המתבגרים.

לאתר של אלה

 

חוסר בשלות רגשית

התבגרות היא השלב שבו הילדים שלנו הופכים מילדים למבוגרים. מילדים ממושמעים, פחות או יותר, המחפשים את קרבתנו ועצתנו, הם הופכים למתבגרים שמנסים להתרחק מאיתנו בכל דרך ולזכות לעצמאות מוחלטת. ואף כי מדובר במאפיין מהותי של גיל ההתבגרות, נדמה כי היום ההתבגרות מורכבת ומסובכת יותר מאשר בעבר, ממגוון רחב של סיבות. אחת מהן היא החשיפה למידע רב ומבלבל וזמינותו הגבוהה, עקב ההתפתחות המואצת של התקשורת האלקטרונית. מעבר לכך, תהליך ההתבגרות נמשך זמן רב יותר –  מתחיל מוקדם יחסית ונמשך לעתים אל תוך שנות העשרים. ההתבגרות המוקדמת ניכרת אצל ילדים בני עשר, שחווים מצד אחד התבגרות לכל דבר ומצד שני חסרים את הבשלות הרגשית שמתחילה להתגבש רק בגיל הנעורים. בנקודה הזו נפגשים ההורים עם הקונפליקט: הילד דורש עצמאות, אך איך יוכלו להעניק לו אותה בזמן שהוא אינו בשל עדיין לקבלת החלטות בכוחות עצמו.

אוטונומיה תחת פיקוח

אז איך בכל זאת נאפשר לילד המתבגר שלנו להיות עצמאי ונחיה עם זה בשלום?

    • החלטה זוגית: כהורים עלינו להחליט מראש מהי מסגרת הגבולות המקובלת עלינו, כלומר היכן אנחנו שמים “גבול אדום” והיכן אנחנו יכולים לשחרר ולוותר. באופן טבעי המסגרת משתנה ממשפחה למשפחה, אך עלינו לזכור שבגיל ההתבגרות הילד עובר “אימון” בעצמאות. כלומר, אם לדוגמה ננקוט בגישה קיצונית ולא נסכים לילד לצאת לבלות עם חברים, למעשה נשלול ממנו את היכולת להתאמן על יצירת מערכות יחסים.
    • שיחה חיובית עם המתבגר: לאחר שהחלטנו על הגבולות, נקיים עם המתבגר שיחה בנושא. אולם גם אם השיחה נובעת מתוך מקום משברי (כמו המקרה שתואר בראשית הכתבה), עלינו לפתוח בסיבות שבגינן אנו יכולים לסמוך על המתבגר (במקרה שתואר למעלה, למשל, השיחה של חיה עם בנה נפתחה בכך שהילד הוא תלמיד משקיע ומצטיין, ובנוסף הוא גם רגיש ונבון ונעים לדבר אתו. רק שימו לב להיות כנים ואמיתיים – הם מזהים בקלות כל זיוף).הנטייה הטבעית שלנו היא לדבר עם הילד על הסיבות שבגינן איננו סומכים עליו. הכוונה היא למשפטים שיפוטיים, כמו: “אם אתה אף פעם לא עומד בשעת החזרה שקבענו, איך אתה רוצה שנסכים לך לצאת בערב שיש לימודים למחרת?”.  אולם הדגש בשיחה צריך להיות דווקא על המקומות שבהם החלטנו לאפשר לו עצמאות, ולא על אלה שבהם אנחנו מעוניינים להגביל את עצמאותו. הרעיון הוא ליצור שיח אחר, חיובי יותר, ולאפשר דיאלוג.
    • קשירת נושא העצמאות בנושא האחריות: בסוף השיחה עם המתבגר, נציין מהם הגבולות שאנחנו מציבים ונבהיר לו שעצמאות ואחריות שזורות זו בזו. המסר צריך להיות שלא ניתן ליצור מרחב של עצמאות ללא לקיחת אחריות: בדיוק כמו שמדינה המכריזה עצמאות לא תסרב לכונן שלטון ורשויות (באותה מידה לא ניתן לשאת באחריות בלי לקבל מרחב עצמאי). לכן, הבהירו למתבגר שאתם מאפשרים לו מרחב עצמאי מתוך הבנה שהוא יישא באחריות, וקבעו בינכם את הכללים למסגרת (למשל: שעת החזרה גמישה, אבל צריך לשלוח הודעת טקסט שמגדירה מתי חוזרים).
    • פיקוח הורי: משמעות המונח “פיקוח הורי” הוא נוכחות בחיי הילד, ולא חיטוט במגירות או מעקב אחר מעשיו. חיה, שעליה סופר בתחילת הכתבה, הגיעה למצבה עקב כך שבמשך שנים רבות היא אפשרה לבנה להיות עצמאי לחלוטין – ללא כל פיקוח. מכיוון שבנה היה תלמיד טוב, היא לא הרגישה שום צורך להתעניין בחייו. אולם עניין מהותי עבור המתבגר בתהליך של יצירת הזהות שלו הוא הידיעה ש”רואים אותי”, שאני חשוב. לכן, גם אם המתבגר/ת שלכם פוטר אתכם בתשובות לקוניות וקצרות, אל תפסיקו לשאול אותו ולהתעניין בשלומו. ואל תיעלבו. פשוט תמשיכו לספר בעצמכם ולשאול, ויום אחד ה’סכר’ ייפתח ותשמעו ממנו דברים שאתם רוצים לדעת.


עוד בארגז הכלים של אלה: איך נסייע לילד “לפרוץ” חרם חברתי?

על התגבשות הנטייה המינית בגיל ההתבגרות

המתבגר מחליט לעזוב את בית הספר. איך נדבר אל ליבו?