מאת אילנה כהן.
שייך לקטגוריית בלוג אורח, בלוגים

תובנות של אמא על גידול ילדה בת 18, חתול וכלבה

18 שנה ימלאו לבתי בעוד כחודש. היא גבוהה, זה לא ממני. עיניה כחולות, זה כן ממני. מתנה. בדיוק כמו שחשבתי שהיא תהיה. לפעמים נדמה לי שאני מגלה את עצמי ועל עצמי דרכה. מגדירה לעצמי דרכים וכיוונים בזכותה. בכל יום אני מגלה שהיא חזקה יותר מאמא שלה. לעתים אמא שלה מראה פחדים. אפילו מיני חרדות. והיא? מתיישבת מולי, מקשיבה בסבלנות, מחייכת וסולחת. היא מכירה את אמא שלה.

הבת שלי אוהבת חיות, היא באה מבית כזה. היא אוהבת אנשים, בדיוק אותו בית. היא לומדת להגיב לעולם, היא לומדת להתמודד, יש לה המון חברות, המון ידידים. אוהבים אותה. עדיין מעניין אותה מה חושבים עליה. היא אוהבת את עצמה בדיוק כפי שהיא.
מעבר לפינה מצפה לה הצבא. החיים האמיתיים ממש מעבר לדלת. ואני כמיטב המסורת, נחרדת מהמחשבה שמא לא אצליח להגן עליה, על בתי, בתוך החיים האלה. מיני חרדות כבר אמרתי. אני נחרדת  שמא לא תמיד אוכל להיות שם לעזור. באכזבות,  בדחיות, בפגיעות. בעת שתתייצב מול המפקד שלה, כשתיאלץ לעמוד על זכויותיה, כשתוותר על המגיע לה, כשלא תוותר על המגיע לה. כשישברו את ליבה, כשינסו לשבור את רוחה, כשלא תקבל את מבוקשה, כשתהיה דומעת…

30 יום לפני שבתי תחגוג 18, אני יודעת שהיא כבר מודעת לזכויותיה ולחובותיה. אני מקווה שהיא לא תשתוק כשצריך לצעוק, ומתפללת שהיא גם למדה דבר או שניים מגורי, החתול שלנו, ומבימבה, הכלבה שלנו.

כמה מילים על עצמי

בת 55, רווקה חד-הורית, אמא לרוני בת ה-18, בתי המדהימה, ולגורי, החתול בן ה-10. מתגוררת בחיפה. עבדתי כמורה לאנגלית ומחנכת, וכיום מאמנת העובדת עם מתאמנים במטרה אחת: לשקף להם מציאות שבה הם הופכים להיות המסטרים של חייהם – מציאות שבה הם אלו האוחזים במושכות הכרכרה, מתוך אמונה ששינוי קל בגישה יכול להביא לשינוי גדול בתוצאה.כיום אני מתכננת לשלב את עולם האימון עם עולמם של בעלי החיים – בייחוד חיות המחמד. רעיונות מישהו?

8 תובנות מגידול חיות

במיוחד למענך, בתי היקרה, ריכזתי כאן תובנות חשובות שתוכלי ללמוד מחיות הבית המדהימות שלנו:

1. ציפורניים מושחזות: לגורי אין ציפורניים, הוא רק חושב שיש לו. לכן, מדי פעם הוא משייף את הציפורניים שאין לו. למדי גם את להשחיז ציפורניים, כדי שתוכלי לשלוף אותן במקרה הצורך.

2. גאווה הכרחית: גורי מתהלך כשהזנב שלו מורם. הבית הוא בעצם שלו. התנהגי גם את כאילו העולם שייך לך – כולם יאמינו לך.

3. מבט ישיר: בימבה, הכלבה שלנו, אהבה אותנו כל כך. ראו זאת בעיניה. הביטי גם את לאדם בעיניים כשברצונך להביע את אהבתך כלפיו, או לחילופין את התנגדותך.

4. דיבור תכל’סי: 08:00 בבוקר, שעת הטיול היומי של בימבה. אני עדיין במיטה, אבל בימבה לא מוותרת. היא דורשת את שלה, מייללת. ואת? אם צרכייך לא נענים, דברי! בני אדם אינם יכולים לקרוא מחשבות. למעשה, הם גרועים בזה. אמרי את דעתך ורצונותייך בקול רם וברור.

5. הגנה עצמית: כשמלטפים את גורי ונמאס לו, הוא מזהיר מראש ומתחיל להכות עם הזנב. אם מישהו ממכרייך מעצבן אותך, הזהירי אותם לפני כן ש……נכון, ציפורנייך מושחזות ואין לך בעיה לשלוף אותן (ראי תובנה מס’ 1).

6. בלי פשרות: גורי לא מרוצה מקופסת השימורים החדשה. גורי לא אוכל. נקודה. כך גם את – כשחייך יגישו לך מנה לא טעימה אמרי “לא”. איכות היא לא דבר שמתפשרים עליו.

7. בלי בושות: גורי באמצע הסלון. ערב שישי, אורחים בבית. לחתול מגרד בישבן. הוא מתגרד. כשמגרד לך, גרדי. במצב שבו את מרגישה שמשהו אינו נכון לך, לכי על זה. אל תחכי לאישור.

8. האושר הוא פנימי: אני קוראת לחתול, גורי. לעתים רחוקות הוא בא, אבל לרוב הוא מסתובב לצד השני. זכרי שאף אחד אינו מחזיק במפתחות לאושרך. מקור האושר הוא בפנים.

משבר גיל ה-40: איך זה נראה אצל נשים?

על משפחתי וחיות אחרות: למה כדאי לכם להביא הביתה חיית מחמד?

7 אבני דרך בשיפור הקשר בין האם לבתה המתבגרת