מאת נירית צוק.
שייך לקטגוריית בצפר, חברה, חינוך

ההרשמה הרשמית לחטיבת הביניים כבר הסתיימה, אבל עדיין יש הורים שלא החליטו. אולי לדמוקרטי? אמנויות או מדעים? ואולי לבית הספר השכונתי וזהו? מהם השיקולים שעלינו להביא בחשבון בבחירת החטיבה לילד ואיך נדע מה הכי טוב עבורו? פרויקט מיוחד למאחרים להירשם


מועד ההרשמה של הילדה לחטיבת הביניים תפס אותי לא מוכנה. במשך שנים, החל מגן חובה, הורגלתי לכך שאין לנו כל זכות בחירה. הילדה הולכת למסגרת החינוכית שנקבעה לה על ידי העירייה, ובכך תם העניין. אולם עם סיום לימודיה בבית הספר היסודי, הבחנתי בכך שהורים רבים סביבי מתחבטים בשאלה לאיזה בית ספר לרשום את הילד שלהם. זכות הבחירה היממה אותי, וגם הילדה לא ממש הצליחה לקבל החלטה מהירה. מצד אחד היא רצתה ללכת לחטיבה לאמנויות כי היא מאד אוהבת לרקוד, מצד שני היא רצתה ללכת לחטיבה פרטית לטיפוח הצד המנהיגותי שבה, והיו ימים שבהם היא בכלל רצתה רק להמשיך ללמוד עם החברים שלה במקיף השכונתי. אז איך בכלל מחליטים? מתחקיר קטן שעשיתי בין חטיבות הביניים השונות באזור מגוריי הסקתי שלכל בית ספר יש פלוסים ומינוסים, והתקשיתי לקבל את “ההחלטה הנכונה”. מצאתי את עצמי תוהה אילו קריטריונים הם החשובים ביותר בדרך להכרעה, ואיך בעצם יודעים מראש איזה בית ספר יתאים ביותר לילד המתבגר שלנו מבחינה אישית, לימודית וחברתית.  שלי זאנטקרן, המתמחה בבעיות רגשיות והתנהגותיות ומעניקה טיפול, ייעוץ והדרכת הורים, ריכזה עבורנו את השיקולים המרכזיים בדרך להכרעה באיזו חטיבת ביניים ילמד הילד בשנה הבאה.

7 פרמטרים לבדיקה

1. השיקול החברתי: במעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים יש להביא בחשבון את השיקול החברתי, בשל העובדה שחיי החברה הם חלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות. בעיצומו של היסודי, ילדים רבים מבלים חלק גדול משעות היום עם חבריהם לכיתה או לשכבה, ולכן חשוב לשוחח עם הילד על הנושא ולבחון יחד עמו מהי העדפתו: האם היה שמח להמשיך הלאה עם חבריו לכיתה, או שהיה שמח להכיר חברים חדשים? על ההורה להכיר בחשיבות הרבה של העניין, מכיוון שילד שטוב לו מבחינה חברתית פנוי יותר ללמידה (ולא להגיד “שטויות, הוא יסתדר וימצא חברים אחרים”). הדבר נכון בייחוד לגבי ילדים ביישנים או ילדים המתקשים ליצור קשרים חברתיים.
כמובן שבצד השני של המטבע ישנם ילדים שהמעבר לבית ספר חדש יכול לשמש עבורם כמקפצה בתחום החברתי. ילדים דחויים חברתית, או ילדים שנקלעו למצב של חרם בבית הספר היסודי ודבקו בהם תגיות שליליות (“שקרן”, “מתנשא”, “אלים” וכו’) – יוכלו לקבל בחטיבה הזדמנות שנייה ליצירת קשרים חברתיים בריאים, בתנאי כמובן שבמקביל תיעשה עבודה עם הילד (דרך טיפול או הכוונה הורית) על מנת שאותם דפוסים לא יישנו במסגרת החברתית החדשה.

2. בתי ספר ייחודים: התופעה של בתי ספר פרטיים מתרחבת עם השנים, ומעמידה בפני ההורים וילדיהם מגוון רחב של גישות חינוכיות והזדמנות להיחשף למקצועות ייחודיים. באופן אישי אני מעדיפה בתי ספר שכונתיים, בשל היתרונות החברתיים והקירבה הגיאוגרפית למוסד הלימודי עצמו כמו גם לתנועות הנוער ולפעילויות העשרה אחר הצהריים. יחד עם זאת, ישנם ילדים מוכשרים בתחומים מסוימים (מחול, אמנות וכו’) שכדאי בהחלט לשקול עבורם אפשרות של בית ספר ייחודי אשר יאפשר להם למצות את הפוטנציאל שלהם וללמוד באווירה המספקת להם הנאה ומגבירה אצלם מוטיבציה. חשוב לבחון כמובן שזהו רצון הילד (ולא ההורים), ושמסגרת תחרותית – שבה כולם מאוד מוכשרים – לא תקשה עליו או תגרום לו להרגיש שהוא “מאבד” את הייחוד שלו.
ורק עוד הערה אחת בעניין הזה: הורים רבים לילדים עם לקויות למידה, בעיות קשב או בעיות התנהגות רושמים את ילדיהם לבית ספר פרטי הדוגל בגישה הדמוקרטית או הגישה האנתרופוסופית, מתוך מחשבה שהגישה השונה תעניק להם מענה ייחודי ולהקל עליהם בהתמודדות עם המערכת. אולם יש לזכור שמסגרות אלו אינן מתאימות לכל ילד, כל שכן אם הוא סובל מקשיים שדווקא מצריכים מתן גבולות ומסגרת ברורה ועקבית. לכן, לא תמיד נכון לתת לילד עם בעיית קשב או בעיית גבולות עצמאות מוחלטת בבחירת השיעורים על פי תחומי העניין ונקודות החוזק שלו.

3. האם קיימת הפרעת קשב או לקות למידה: באותו עניין, הורים לילדים עם הפרעת קשב ולקות למידה חוששים מאוד מפני האפשרות שהילד שלהם ‘לא ישרוד’ את חטיבת הביניים והתיכון במערכת הציבורית. אולם חשוב להבין: ילד עם קשיי למידה שמטופל היטב (בין אם באופן תרופתי, בהדרכת הורים או בטיפול רגשי) יצליח להתמודד עם הקשיים שלו בצורה יעילה גם בחטיבת הביניים. יחד עם זאת, חשוב מאוד להציג בפני המורים את כל האבחונים ולא להסתיר מהם דבר, שכן ההפרעה לא נעלמה ועצם זה שלא נספר עליה לא יקל על ההשתלבות של ילדנו בבית הספר – אלא להפך. המטרה שלנו צריכה להיות להעניק לצוות החינוכי כלים להתמודדות עם ילדנו, ומכיוון שאף הפרעת קשב לא דומה להפרעת קשב אחרת מומלץ לקבוע פגישה עם הצוות החינוכי לפני תחילת השנה כדי ליצור רשת תמיכה עבור הילד.

ברוב בתי הספר יש תמיכה לתלמידים לקויי למידה, באמצעות שעות תגבור, התאמות שניתנות לפי הדרישה של המאבחן ולעתים גם תמיכה רגשית. אולם כדאי לברר מראש שזה אכן כך גם בבית הספר שבו אתם מעוניינים לרשום את ילדכם. יתרה מזו, חשוב לוודא שתהיה לילד המשכיות בבית הספר המקיף לתיכון המותאם גם לתלמידים לקויי למידה מבחינת בחינות הבגרות (הדבר חייב להיות מעוגן בתקציב מוגבר).

4. המרחק הגיאוגרפי: כיום ילדים רבים מורגלים לכך שהוריהם מסיעים אותם לבית הספר, גם אם הוא ממוקם במרחק של רבע שעה הליכה מהבית. אולם יש לזכור שבגיל החטיבה הילד כבר אחראי ובוגר יותר, ולכן גם אם בית הספר מרוחק מיישוב מגוריכם ומצריך הסעות מאורגנות כדאי לשקול לרשום אליו אם הוא מספק את המענה הלימודי הנדרש.

5. מענה רגשי וערכי, לא רק לימודי: אין ספק שמוטב כי בתי הספר יפסיקו לשמש כבית חרושת לציונים. המסגרת הלימודית צריכה לספק לתלמיד החטיבה והתיכון את האפשרות לממש את הפוטנציאל האישי שלו, ליצור אצלו מוטיבציה ללמידה ולהעניק לו כלים ואסטרטגיות ללמוד נכון ולא רק להציף במידע. מומלץ להורים לבדוק האם יש לבית הספר “אני מאמין” שמתאים לגישה שלהם ומכבד את הערכים והלך הרוח שלפיהם מתנהל ביתם.

6. היחס לאלימות: האם יש סובלנות לאלימות או שהנושא נמצא בראש סדר היום הבית ספרי? כדאי לבחון כיצד בית הספר פועל במקרי אלימות, והאם תלמידי החטיבה מרגישים מוגנים מפני התיכוניסטים הגדולים מהם (האם דוחפים אותם בתור למזנון וכו’). הדרך לעשות זאת היא לשוחח באופן אקראי עם כמה תלמידים מבית הספר כדי לברר מהי רמת האלימות במקום.

7. מספר הילדים בכל כיתה: האם מספר התלמידים בכיתה הוא מקסימלי (41), או שיש כיתות קטנות יותר. בבתי ספר שבהם הכיתות גדולות, כדאי לבדוק האם במקצועות מסוימים הכיתה מתחלקת לקבוצות (למשל במתמטיקה ובאנגלית).

חוק לימוד חינם. האומנם?

חכמים ברשת: פיקוח הורי בפייסבוק

בתערוכת הכדורגל כבר הייתם?