מאת ד"ר נעמי ורמברנד. 12.04.12
שייך לקטגוריית בצפר, חינוך

אם עברתם עם הילד שורת אבחונים ונקבעו עבורו התאמות לבחינות הקרובות, המאבק שלכם על מימוש זכויותיו רק מתחיל. מכיוון שלעתים קרובות ההתאמות אינן מיושמות כראוי במערכת החינוכית, הן לא בהכרח מקלות ואף עלולות להקשות. אז מהי נוסחת ההצלחה, ואיך הורים ומורים יכולים לעזור?

בעוד כחודש יתחילו תלמידי השביעית והשמינית לגשת לבחינות הבגרות. במקביל ייבחנו תלמידי חטיבות  הביניים בבחינות השוטפות, שהציונים בהן יכריעו כיצד  תיראה תעודת הסיום שלהם. התלמידים מכל הארץ ייבחנו בתנאים אחידים, מלבד אלו שנקבעו עבורם התאמות כלשהן – לאחר מסכת אבחונים, ועדות בית ספריות וועדות ההתאמה של משרד החינוך. מטרת ההתאמות היא לאפשר לתלמידים בעלי לקויות למידה ו/או הפרעת קשב וריכוז לבטא את היכולת שלהם בתנאים המתאימים להם, כדי שיוכלו לשפר את הישגיהם ולהצליח. למעשה, ההתאמות אמורות לעשות פעולת הנגשה. בדיוק כפי שאדם המרכיב משקפיים לקריאה לא יוכל לקרוא בלעדיהם, כך  גם התלמידים הזוכים להתאמות זקוקים להן על מנת שנקודת הפתיחה שלהם בבחינות תשתווה לזו של האחרים.

אולם על אף המודעות העולה לנושא והגידול שחל בשיעור התלמידים הזכאים להתאמות, מצער לגלות פעם אחר פעם שהיישום בשטח אינו אופטימלי (כך עולה, אגב, גם מהדוח השנתי של ניצן, שהתפרסם לאחרונה).
מכשולים בדמות תקנים של כוח אדם, תקציבים בעייתיים והיעדר מדיניות אחידה, מובילים לא אחת לכך שבית הספר אינו מסוגל לממש את ההתאמות שאושרו לתלמיד במהלך שנת הלימודים. מצב זה מעורר תסכול רב, לנוכח העובדה שהורים ותלמידים משקיעים ממיטב כספם וזמנם לצורך אבחונים ומשרד החינוך ובתי הספר עצמם מקצים לנושא הזה מנגנון שלם – הכרוך בלא מעט תקציבים ואנרגיה.

אילו התאמות קיימות?

פירוט של ההתאמות, המחולקות לשלוש רמות, ניתן למצוא בחוזר מנכ”ל של משרד החינוך משנת 2003. אלו הם עיקריו:

  • התאמות ברמה 1: כוללות בעיקר הארכת זמן, התעלמות משגיאות כתיב ושעתוק הבחינה על ידי בוחן ניטרלי.
  • התאמות ברמה 2: כוללות הקראת המבחן לתלמיד (עקב קריאה משובשת, למשל), והכתבת התשובות לבוחן ניטרלי; שימוש במילון אלקטרוני באנגלית.
  • התאמות ברמה 3: כוללות מבחן בעל פה ושאלון מותאם.
  • ההתאמות ברמות 1, 2 מתייחסות בעיקר לשינוי בתנאי הבחינה אך לא בתוכנה, והן מאושרות על ידי הצוות הפדגוגי של בית הספר. לעומתן, ההתאמות ברמה 3 מתייחסות הן לשינוי בתנאי הבחינה והן לשינוי בתוכנה, ומאושרות על ידי ועדת ההתאמות המחוזית של משרד החינוך.

    תכל’ס: ליקויים בהתאמות

    הארכת זמן: במקרים רבים, כאשר ניתנת לתלמיד תוספת זמן בבחינה היא אינה מיושמת כראוי. הכוונה היא למשל למצב שבו התלמיד ממשיך להיבחן בזמן  ההפסקה, כאשר תלמידים מסתובבים בכיתה ומרעישים. מצב אחר: תוספת הזמן כרוכה במעבר של התלמיד לחדר אחר – לעתים לכיתה שבה מתנהל שיעור – וכך ההתאמה מאבדת מהאפקטיביות שלה. מובן כי כל תלמיד, בפרט אם הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז, יתקשה להתרכז בזמן שמתעוררת מצוקת מקום, כשצריך לחפש לו מקום אחר, וכשהוא נאלץ להמשיך להיבחן וכשהוא מוקף ברעשים והתרחשויות. במקרה שבו המעבר מתבצע לפני תום הבחינה, תלמיד עם בעיית קשב עלול לצאת לחלוטין מריכוז – וכך יוצא שההתאמה הכבידה עליו במקום להקל עליו.

    מבחן בעל פה: מתלמיד הנבחן בעל פה במסגרת ההתאמות, נדרשות מיומנויות גבוהות מאוד: יכולת להתנסח בעל פה ויכולת לווסת את עצמו רגשית במצבים מלחיצים. במהלך מבחן מהסוג הזה, התלמיד עונה על השאלות בנקודות ובשלב הבא מרחיב בפני המורה, בעל פה, את הנקודות שכתב לעצמו. יש תלמידים שנרתעים מהקשר הישיר והאישי מהמורה, בעיקר בזמן בגרויות, מכיוון שהמעמד המלחיץ מקשה עליהם. מבחינה זו, ההתאמה לא תתאים לכל תלמיד.
    ואם לא די בכך, הנה עוד שני חסרונות הטמונים ביישום ההתאמה הזו: ראשית, תלמידים שנבחנים בעל פה נאלצים לא אחת להמתין זמן ארוך עד שיתפנה מורה שיבחן אותם בעל פה (התלמיד האחרון עלול להמתין לתורו אפילו כשעתיים). בזמן הזה, התלמיד עלול לאבד את כושר הריכוז שלו, לשכוח את הנקודות שכתב לעצמו ולהגיע הרבה פחות מוכן לבחינה שבעל פה.
    החיסרון השני נובע מכך שבחלק משמעותי מהמוסדות להשכלה גבוהה לא קיימת התאמה של בחינה בעל פה, ולכן תלמידים שהתרגלו להיבחן בשיטה הזו ייאלצו לתור אחר פתרונות אחרים.  מכיוון שתלמיד כזה הורגל במשך שנים לא לכתוב בבחינות, ההבעה בכתב שלו לא התפתחה והוא עלול להיפגע בשל כך בלימודיו האקדמאיים.

    שאלון מותאם: למעט הבחינה בהיסטוריה, שבה מצמצמים את היקף החומר הנלמד, בכל יתר המקצועות כמות החומר נשארת זהה ורק מאפשרים לתלמיד לבחור שאלות. מכיוון שמפחיתים את כמות השאלות בבחינה, לכל שאלה ניתן משקל גבוה יותר – מה שעלול למעשה לפגוע בהישגי התלמיד.
    לליקויים השכיחים הללו ביישום ההתאמות, מתווספים קשיים שעלול לחוות  התלמיד עצמו – במפגש עם השיטה החדשה. תלמיד עלול להימנע משימוש בהתאמות שלהן הוא זכאי, בשל תחושת חוסר ביטחון וחוסר מוכרוּת (בייחוד אם מדובר בבגרויות). כמו כן, לעתים הוא מתנסה לראשונה בהתאמה במהלך המבחן, בזמן שהוא אינו יודע לתפעל אותה כראוי.

    חשוב להדגיש: ההתאמות אינן באות להחליף את הטיפול הרחב שנחוץ במקרים של לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז. הטיפול הרחב כולל בתוכו התייחסות להיבט הרגשי והלימודי, כולל הקניית אסטרטגיות למידה, והוא הכרחי כדי לאפשר לתלמיד למצות את הפוטנציאל החבוי בו. מעבר לכך, טיפול נכון מייתר פעמים רבות את הצורך בהתאמות – ומשאיר אותן רק לסיטואציות ייחודיות ובלתי נמנעות.

    איך נוכל לשפר את המצב?

    יישום ההתאמות הוא עניין מורכב, אך אפשרי בהחלט. כדי שתלמיד ירגיש נוח להשתמש בהתאמות שנקבעו עבורו, חשוב שתוענק לו תמיכה סביבתית אוהדת. הכוונה היא לכך שלא יועברו אליו מסרים ‘מתייגים’ ושהמערכת  תשדר לו שיישום ההתאמות אינה לטורח עבורה. בנוסף, נדרש שימוש זהיר ומקצועי בהתאמות, על מנת שיימנע מצב של תלות בהן ויתאפשר לתלמיד למצות את היכולת שלו להתמודד עם החיים ולקדם את עצמאותו. המאמץ לפיכך ראוי להיות הדדי: החברה חייבת לכבד את השונוּת ולאפשר גישה ושוויון הזדמנויות, ומצד שני התלמיד נדרש לעשות מאמץ סביר מצדו כדי ללמוד דרכים להתקרב ולהתמודד עם המציאות הקיימת. הדבר יתאפשר, כאמור, אם נקטין את השימוש בהתאמות באופן אופטימלי עד לנקודה מסוימת, כך שהן לא יעודדו תחושות כמו חוסר אונים ותקיעוּת.

    הכותבת היא מנהלת מרכז דרך מהות” של מכללת סמינר הקיבוצים, למתבגרים ובוגרים עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז