מאת מאיה טל.
שייך לקטגוריית תוכנית חיסכון

דמי כיס לילד זה טוב או רע? איך מתמודדים עם התחרות החומרית מול דמי הכיס של החברים? ולמה חשוב שנמשיך לתת אותם גם בתקופות חיסכון? קופה קטנה


כשהיינו ילדים מקובל היה להציע דמי כיס לילד לקראת גיל ההתבגרות, פחות או יותר עם גיל המצוות. כיום הורים רבים מתחילים במנהג הזה כבר בגילאים צעירים יותר, בין היתר בשל המודעות הגוברת לנושא צרכנות נבונה. אולם בגיל ההתבגרות דמי הכיס מזמנים להורים התמודדויות מורכבות וגורמים להם להתחבט בשאלות רבות. הפנינו שאלות מהסוג הזה לשני מומחים מובילים, האחת מתחום הפסיכולוגיה והחינוך והשני מתחום הכלכלה, על מנת שנשכיל לשלב בין השניים בזמן שאנחנו פותחים את הארנק אחת לשבוע לטובת הקופה של המתבגר שלנו.

בדיוק כמו משכורת

לדברי הדר קוגל, יועצת זוגית ומשפחתית ממכון אדלר, באמצעות דמי הכיס ניתן להעביר לילד שיעור חשוב בכלכלה ובחיים בכלל: חישובים כספיים, עלויות וגם סדרי עדיפויות. דמי הכיס הם הכנה לחיים הבוגרים, הדורשים מהילד להתמודד עם עולם החומר. לדבריה, הדרך הנכונה היא להגדיר יחד עם המתבגר את הצרכים בשיחה מסודרת. הילד יפרוס מול הוריו את מערך הוצאותיו, וההורים מצידם יגיעו לשיחה כשהם כבר יודעים מהו הסכום שהם מסוגלים ונכונים לתת. גובה הסכום ייקבע בהתאם למציאות הכלכלית של ההורים ובהתאם לערכים ולגבולות שלהם, אך אין הכרח להחליט על הסכום כבר בשיחה המקדימה. “ההורים יכולים לקחת פסק זמן לעיבוד הנתונים לפני קבלת ההחלטה – גם זה שיעור חשוב שראוי כי הילד יקבל”, אומרת קוגל.
דני וידיסלבסקי, מרצה ויועץ בכיר לעסקים, מנכ”ל וידיס שירותי ניהול, מציע להתייחס לדמי הכיס שאנחנו נותנים לילד כאל השכר שלו. “דמי כיס הם בעצם סכום כספי שההורים מעניקים לילדיהם, המאפשר לילד עצמאות כלכלית מסוימת ויכולת להעניק תמורה. כשדמי כיס ניתנים בקביעות ללא קשר לתמורה שהילד נותן, אנו מעניקים חינוך כלכלי וכללי גרוע מאוד. הילד לומד ש’לא משנה מה אני עושה – אני מקבל את דמי הכיס שלי’. חינוך כזה הוא חוטא וגם מחטיא”, גורס וידיסלבסקי.
אז איך נוכל ללמד את הילד שיעור בכלכלה נבונה באמצעות דמי הכיס?
“בגיל בית הספר הילד יכול להיות מתוגמל על עשיית שיעורי בית בזמן, טיפול בגופו כמו מקלחת ותזונה, ובהמשך, ככל שהוא מתבגר, גם על עזרה בבית ולהורים: ניקיון, בישול, שליחויות ועוד”, מציע וידיסלבסקי. “כשילד מקבל דמי כיס קבועים ללא קשר למעשיו או לתמורה שהוא מעניק להוריו, הוא עלול להסיק שכסף ‘צומח על העצים’ ושהוא רשאי לעשות בו ככל העולה על רוחו, כי בכל מקרה הוא יקבל את התשלום. אם נקפיד על חינוך כלכלי נכון מגיל אפס הילד יבין שלמעשיו, להתנהגותו ולתמורה שהוא נותן יש קשר ישיר והדוק לדמי הכיס, כלומר לתגמול שהוא מקבל, וכך נרוויח כהורים ילד טוב יותר, והילד ירוויח, בנוסף לכסף, גם יסודות כלכליים איתנים להמשך חייו”.
חשוב לציין כי קוגל נמנית עם אלה החולקים על עמדה זו ומתייחסים לדמי הכיס באופן שונה: “אסור שדמי כיס ישמשו כלי למיקוח ולשליטה בנער, הם אינם אמורים להיות פרס ו/או עונש”, היא אומרת. “את הסמכות ההורית יש לבסס בדרכים אחרות: באמצעות הגדרת ציפיות ברורה, גבולות, דיאלוג וכבוד הדדי ולא דרך שלילת דמי הכיס ו/או בונוסים על התנהגות טובה”.

בלי “הוראות הפעלה”

הורים רבים חוששים להנהיג בביתם דמי כיס בשל החשש מפני התחרותיות החומרית שבולטת כיום בקרב אוכלוסיית הילדים והמתבגרים.
מה נגיד לילד שטוען בפנינו שחברו הטוב מקבל דמי כיס גבוהים בהרבה?
“מתבגרים ובני נוער משתמשים בשמחה במושג ‘לאחרים נותנים יותר’, בהכירם בחולשת ההורים כשהם נתונים בפני השוואות חיצוניות ולחץ חברתי”, אומרת קוגל. “לכן, חשוב שלא להיכנע וללמד גם את המתבגר כי ניתן לייצר מחשבה עצמאית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים”.
וידיסלבסקי מוסיף כי חשוב שהעקרונות אותם נעביר לילדינו יהיו העקרונות החלים על עולם המבוגרים. “הרי הורה עובד לא יקבל את השכר של השכן שלו רק בגלל הטיעון שהשכן הזה מקבל שכר גבוה יותר. המסר צריך להיות שכדי לזכות בהעלאה בשכר, על ההורה לתרום ולעשות עבור העסק/מקום העבודה לפחות כמו אותו שכן'”.
האם אנחנו צריכים להתערב באופן שבו המתבגר משתמש בדמי הכיס שלו?
“חשוב להקפיד על כך שלמתבגר תהיה עצמאות מלאה בתהליך קבלת ההחלטות לגבי אופן הוצאתם”, משיב וידיסלבסקי. “אם לדמי הכיס יתלוו ‘אזהרות’ או ‘הוראות הפעלה’, הילד ירגיש שאלה אינם באמת דמי הכיס שלו אלא דרך נוספת של ההורים לשלוט בו וברצונותיו. בדרך של ניסוי וטעייה, תוך כדי התנסות אישית, הילד ילמד לתכנן טוב יותר את דרכו ואת עתידו הפיננסי”. וקוגל מוסיפה: “במקרה שהנער מזדרז לכלות את הכסף לפני המועד, חשוב שלא לרחם ולא למהר לכסות את ה’מינוס’, אלא לעודד ולומר שבתוך תהליך למידה של שימוש בכסף יש גם נפילות. יש לאפשר לנער להיות מתוסכל ולוותר על בילוי או שניים עד למועד קבלת דמי הכיס הבאים”.
האם משפחה ש”מהדקת את החגורה” יכולה בכל זאת להציע לילד דמי כיס?
כאשר מקפידים על עיקרון המפתח שעל פיו מקבל הילד אחת לשבוע או לחודש תגמול עבור מעשיו והתנהגותו, אין זה כל כך משנה מהו המצב הכלכלי של המשפחה. הרי לא הוגן לפגוע בתמורה של הילד כשהוא ממלא את חלקו במשחק”, אומר וידיסלבסקי. “כמעט תמיד אפשר להדק את החגורה במקומות אחרים”. גם כאן וידיסלבסקי מחזיר אותנו אל עולם המבוגרים ומציין כי באותו אופן סביר להניח שרובנו לא נסכים לכך שיקצצו בשכרנו במקום העבודה, בזמן שהחברה מהדקת את החגורה אך עדיין מוציאה כספים (שניתן לחסוך) עבור דברים אחרים.