חשבתם שכדאי לחכות עד שהילדים יתבגרו כדי לפרק את החבילה? כדאי שתחשבו שוב. גירושים של ההורים בזמן שילדם חווה את גיל ההתבגרות, המטלטל ממילא, עלולים להיות בעלי השפעה עצומה. תפקידכם הוא למתן אותה!
לא פעם שואלים אותי מהו עיתוי טוב לגירושים. אם השאלה הזו מטרידה גם אתכם, צר לי לאכזבכם הורים יקרים אבל התשובה היא שאין כזה דבר!
בעבר היה שכיח לשמוע את המשפט “חיכינו עד שהילדים יהיו גדולים”. הורים נמנעו מלהתגרש בשנים הראשונות לחיי ילדיהם בשל החשש שמא ייפגעו מדי והעדיפו להמתין עם הצעד הענק הזה לפחות עד תחילת התיכון. היום דווקא שכיח יותר לשמוע הורים לזאטוטים העומדים בפני גירושים ומצדיקים את עצמם: “עכשיו הם עוד קטנים, מוטב כך כי הם בקושי יזכרו”, “הם יתרגלו לגדול ככה”, וכן הלאה.
אולי זו גם אחת הסיבות לכך שזוגות מפרקים את החבילה כבר בראשית דרכם, אך למען האמת ועם יד על הלב: אין באמת עיתוי טוב יותר או נכון יותר למשברים, כי גירושים הם אחרי הכל “חתיכת משבר”.
ובכל זאת, הניסיון הקליני מראה כי גיל ההתבגרות בהחלט אינו מקל על אופן ההתמודדות של הילד עם גירושים של ההורים. נהפוכו: כשמשתלבות להן שתי תקופות מעבר יחד, מה שיוצא בדרך כלל זה בלגן לא קטן. וככה זה גם עם גירושים ומתבגרים.
כי גיל ההתבגרות, למי מכם ההורים שלא זוכר בעצמו, מלווה בהרבה מאוד תהיות, התלבטויות ושאלות, חלקן פילוסופיות וקיומיות. המתבגר עסוק בניסיון לגבש לעצמו אישיות, לבדוק גבולות ולאמץ זהויות שונות לפרקי זמן מסוימים. בגיל הזה, בלי קשר לגירושים, המתבגר או הנער עשוי להימצא תחת לחץ ובתחושה של חוסר ודאות. אולם ככל שתהיה ודאות רבה יותר מגיזרת הבית והמשפחה, כך יוקל לו.
יחד עם זאת, בגיל הזה הבית תופס באופן טבעי מקום פחות ופחות מרכזי בחיי המתבגר. ההורים הם כתובת חלקית בלבד, מכיוון שקבוצת החברים, המכונה בעגה המקצועית “קבוצת השווים”, הופכת להיות משמעותית יותר בחייהם.
חברים עם פיקוח הורי
לנקודה הזו פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, חברים יכולים לשמש עבור המתבגר מקור לתמיכה – מקום “לברוח אליו” בזמן שהוריו מצויים בתהליך גירושים. ואם יש בין החברים גם חבר או שניים שהוריהם התגרשו (ובהתאם לסטטיסטיקה בדרך כלל יש כאלה) הרי שהם יכולים לשמש כקבוצת תמיכה אחד לשני. קחו בחשבון: לעתים קרובות חבר טוב יצליח להבין את הילד או הילדה שלכם אפילו טוב יותר ממה שאתם תוכלו.
מצד שני, גיל ההתבגרות מצריך מהנער והנערה “שקט מבית” כדי לצאת עם כוחות החוצה. ואם מהבית אין שקט, אם בבית העניינים לא ברורים – יש שאלות ובעיקר אין תשובות, קשה למדי לאסוף את הכוחות כדי לצאת החוצה “מדוגמים” בצורה מספקת. לכן קבוצת השווים היא בבחינת “חרב פיפיות” עבור מתבגר שהוריו עוברים גירושים, שכן בניגוד לתמיכה שהיא יכולה להציע, ללא פיקוח הורי היא גם עלולה להזיק.
השפעה שלילית יכולה לבוא לידי ביטוי בגרירה למעשי אלימות, לאלכוהול או לסמים, כאשר הורים אינם פנויים רגשית או טכנית כדי לתמוך בילדיהם. ההשפעה השלילית של סכסוכי גירושים קשים עלולה לבוא לידי ביטוי אצל המתבגר בהתנהגויות הרסניות, ירידה בלימודים וקושי של ממש להתפנות למשימות הפסיכולוגיות המאפיינות את הגיל.
לכן, הורים יקרים, גם אם הנכם סבורים כי הגירושים שאתם עוברים הם מהקשים שתיארתם לעצמכם ושאינכם מצליחים להימנע מכך, עדיין מאחריותכם לדאוג לכך שהמתבגר שלכם לא יושפע מהם באופן שלילי, ככל שרק ניתן. אם אתם מרגישים שדברים “מאבדים שליטה” עבורכם או עבור ילדיכם, פנו לייעוץ או להדרכה מקצועית. בתקופת ה”צונאמי” הזו חשוב ביותר שתמצאו לכם “אי של שפיות”, כלומר מקום שבו תוכלו לקחת אוויר לנשימה ולעצור כדי לחשוב איך עליכם לפעול.
במקרי גירושים קשים, אגב, מסייעת לכך פקידת סעד לסדרי דין, המפנה את ההורים להדרכה הורית.
תנו להתבגר בשקט
אז במי זה תלוי “על איזה צד הילדים יפלו”? בכם ההורים. נכון, לילד שלכם יש כבר פחות או יותר אישיות משלו, יש לו נקודות חוזק וגם נקודות חולשה, ובתוך המורכבות הזו נופלים עליו הגירושים. אבל בכם תלוי עד כמה תצליחו לשמש לו משענת וכתובת (או עד כמה תישענו עליו),
עד כמה תשאירו אותו מחוץ לקונפליקט (או עד כמה תערבו אותו ותכניסו אותו לעומק המורכבות של הפרידה והגירושים) ועד כמה תצליחו להחזיק את תחושת התקווה (או עד כמה תפילו עליו את הייאוש/הכאב/העצב שלכם). אחד החששות הם שהמתבגר יחוש במצוקה ובכאב, אך יימנע מלבטא זאת.
בגיל ההתבגרות הילד שלכם זקוק לעצמאות כדי שיוכל לגבש את זהותו, ויחד עם זאת הוא זקוק לגבולות ולתמיכה שלכם. הגירושים, אין ספק, מקשים על התהליך הזה.
לדרך שבה תתמודדו אתם עם הגירושים ישנה השפעה מכרעת על ילדכם. אם הוא ירגיש שאף אחד אינו מבין אותו, עלולה להתפתח אצלו תחושת בדידות – תחושה הקשה בכל גיל ובייחוד בגיל ההתבגרות המבלבל. לכן, נסו לשמש עבורו כאוזן קשבת וכמקום שבו ניתן להוציא כעסים וכאב, אף אם נראה לכם שהוא נמצא בשלב שבו חבריו מעניינים אותו יותר. בד בבד, כאמור, תנו לו זמן ואוויר. אפשרו לו להיות במקום הרגשי שבו הוא נמצא, בבלבול, ברגעים שבהם אין תשובות. הבינו שהוא עובר תהליכים מורכבים ועוצמתיים בשל גילו, ולא רק בעקבות הגירושים.
כן, בהחלט לא כדאי לקשר כל דבר באופן ישיר לגירושים אלא להביא בחשבון שישנם דברים שהמתבגר שלכם חייב לעבור ושלפעמים הוא יתרחק מכם באופן טבעי לטובת חבריו. אם בכל זאת אתם מודאגים ומרגישים שהילד חווה קשיים בעקבות המשבר המשפחתי, גשו להתייעץ. אבל הכי חשוב הוא שקודם כל תורידו ממנו את הלחץ.
לסיכום: התקשורת ביניכם לבין המתבגר תלויה לפני הכל בכם, ההורים. ככל שתשאירו לו את המקום שלו, בלי לאלץ אותו לבחור באחד מכם ובלי שיצטרך לקשר או לתווך ביניכם, כך הוא יצליח להתפנות ל”משימת ההתבגרות” שלו – שלב התפתחותי חשוב שעליו לעבור בעצמו.
צר לי חברים להוסיף ולומר שגם אז התהליך לא יהיה פשוט, כבר אמרנו שגירושים הם “חתיכת משבר”, אבל לפחות הוא עשוי להיות הרבה פחות קשה!
כן, השפעת הגירושים על המתבגר ועל שאר בני המשפחה היא מכורח המציאות. כמו כן, השפעתם אינה קצרת טווח והיא לא תסתיים בקרוב. כי כמו כל שינוי משמעותי, נדרש למעורבים בו – במקרה הזה הילדים וההורים – פרק זמן של כמה שנים (על פי הספרות המקצועית שלוש עד חמש שנים), עד שמגיעים לסוג של איזון מחודש.
הכותבת היא עובדת סוציאלית בתפקיד פקידת סעד לסדרי דין בלשכת הרווחה בעיריית הרצליה, בעלת M.A בייעוץ חינוכי ומתמחה בטיפול משפחתי
אולי יעניין אתכם גם:
