מאת שלי זאנטקרן.
שייך לקטגוריית בצפר, חברה, משפחה פלוס

שיחה נינוחה בנייח, מילות שלום ופרידה מנומסות, הבעות פנים, שפת גוף, טון דיבור. מה? איפה?. הילדים של היום מקיימים ביניהם בעיקר תקשורת עקיפה, לא רוכשים מיומנויות חברתיות ובטח שלא מתאמנים בהן. כך נצייד אותם בכלים החיוניים לחיים שמחוץ לרשת האינטרנט והסמארטפון


כולם מדברים על סכנות באינטרנט. על הפריצות של המידע, על היעדר הפרטיות, על חשיפה לתכנים אלימים ומזיקים, על סכנה מפני פדופילים, על בריונות ברשת. ממעטים לדבר על מה שאבד, על מה שהיה מובן מאליו והיום כבר אינו. הכישורים הטכנולוגיים שהמתבגרים שלנו רוכשים באים, ללא ספק, על חשבון כישורים חברתיים החיוניים להם מאוד. זו גם אחת הסיבות לכך שיותר ויותר ילדים סובלים מקשיים חברתיים כאלה ואחרים, שלא לדבר על קשיים בקשב וריכוז. לנו ההורים יש, על כן, תפקיד חשוב ביותר. תפקידנו לעזור לילדים שלנו לרכוש את הכלים החברתיים שהאינטרנט והסלולרי גזלו מהם.
כדי לממש את הפוטנציאל האישי, כל אחד מאתנו זקוק לחיי חברה. כמובן שצורך זה משתנה מילד לילד – לא כולנו חייבים להיות “חיות חברתיות” – אולם כל אדם זקוק לכמה חברים ולאירועים חברתיים. ילדים שאינם מפתחים את הכישורים החברתיים שלהם עלולים לגדול להיות מתבגרים ומבוגרים אלימים, דיכאוניים או חרדתיים, שאינם מצליחים להגיע לידי מימוש עצמי.

בשונה מאשר בעבר, כיום לא רק ילדים עם בעיות תקשורת, הפרעות קשב או לקויות אחרות זקוקים לעזרה, ניתוב ואימון בתחום החברתי, אלא גם ילדים ומתבגרים נורמטיביים. זה מה שקורה בעידן שבו יחסי האנוש – בייחוד בגיל ההתבגרות – מושתתים על תקשורת באמצעות מכשירים אלקטרוניים, פייסבוק, קבוצות דיון, טוויטר, פורומים, מסרונים וכדומה. התקשורת הישירה מועטה מאוד. יצא לכם לקפוץ פעם לבית הספר בזמן ההפסקה ולצפות בילדים שלכם? תסמכו עלי שיש סיכוי טוב שתמצאו אותם מסמסים זה לזה במקום לנהל שיח ישיר. כשהם נפגשים אחר הצהריים באחד הבתים, הבילוי המרכזי שלהם יהיה משחקי מחשב. אם לא, אז הם יישבו יחד מול הפייסבוק או הסמארטפון. מה הסבירות שתמצאו אותם היום משַחקים כמו פעם, או פשוט משוחחים ארוכות על נושא בוער. מה הסיכוי ששפת הגוף שלהם, הבעת הפנים וטון הדיבור ימלאו תפקיד משמעותי בתקשורת הבינאישית שלהם? אפילו כשהם יושבים בפארק אחר הצהריים (כשזה כבר קורה) הם לא משים מהאייפון – צופים בקליפים, משווים אפליקציות.

מנהרת הזמן

מה שהלך לאיבוד בתרבות ה-SMS

בואו נעצור רגע ונלך 15-10 שנים אחורה בזמן. ילד מתבגר מזמין אליו הביתה חבר לאחר הצהריים. איך זה קורה? הוא מתקשר בטלפון הנייח, מבקש מאחד ההורים או מהאח הגדול לדבר עם החבר, מנהל עמו משא ומתן לגבי השעה ומקום המפגש, ומסיים את השיחה במילות פרידה. ייתכן כי עברו  עוד כמה מסרים בדרך: אולי נשמע צחקוק של אחד מהם, אולי סתם כך האינטונציה הביעה קירבה רגשית – מה שגרם לחבר שמעבר לקו לרצות לשתף באירוע שהטריד אותו בשעה האחרונה. שיחה בטלפון הביתי אמנם אינה תקשורת ישירה, ועדיין – היא שונה במהותה מתקשורת סלולרית.

ובחזרה לכאן ועכשיו, כך זה קורה היום:
הילד שולח לחבר הודעת SMS: רוצה לבוא אלי? (:
מקבל SMS בחזרה: יש לי שיעור בחמש
שולח SMS: תבוא אחרי?
מקבל SMS: סבבה בשש

הדוגמה הזו ממחישה כיצד סיטואציה פשוטה שבעבר הייתה מאפשרת לילדים ולמתבגרים לרכוש מיומנויות חברתיות בסיסיות ולהתאמן בהן, לפתע נעלמה מהעולם. אילו כישורים חברתיים היו כלולים בסיטואציה הזו לפני עשר שנים אתם שואלים? שיחה עם מבוגר, השונה משיחה עם בן גילו; ניהול משא ומתן על מקום זמן ושעה; אינטונציה והבעת רגש בדיבור; וסיום השיחה בצורה הולמת ומנומסת. ההזדמנויות לתרגל כישורים חברתיים בסיסיים כאלו הולכות ופוחתות עבור רוב הילדים והמתבגרים בעידן הנוכחי, וכאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה – כסוכני החיברות העיקריים של ילדינו.

6 צעדים בהקניית מיומנויות חברתיות


1. צפייה, חיזוק ואימון:
צפו בהתנהגות של ילדיכם כאשר הם משחקים, משוחחים עם חברים, מקיימים שיחה עם האחים שלהם ואפילו איתכם. האם הם מצליחים לנהל משא ומתן, להביע את עצמם בצורה אסרטיבית (לא אימפולסיבית ולא נמנעת), להשתלב בסיטואציות חברתיות, להפגין גמישות בעת הצורך?
כאשר אתם מאתרים שימוש נכון במיומנות חברתית, חשוב שתחזקו את הילד כדי שהוא ידע לזהות אותה ולחזור עליה בעתיד. חיזוק כזה הוא גם הזדמנות לאח של אותו ילד ללמוד מכך. לחילופין, כאשר מאתרים בעיה בכישורים החברתיים של הילד, מומלץ למצוא זמן מתאים כדי לשוחח עמו על כך (בדרך כלל לא באותו רגע), ולעזור לו לשפר את יכולתו על ידי אימון. איך מתבצע האימון? באמצעות ניהול משחק תפקידים עם הילד. לדוגמה: אם יש לו  קושי ביצירת קשר עין, אמנו אותו להסתכל בעיניים כאשר הוא משוחח עמכם או עם האחים שלו. בשלב הבא צאו לאימון בחוץ, ובדקו האם הוא יוצר קשר עין גם בשיחות עם אחרים. האימון במיומנויות חברתיות דומה לאימון בספורט. הוא צריך להיעשות בעקביות, בהתמדה, בסבלנות, ותוך הקפדה על “סולם מאמצים” (בסדר קושי עולה).

2. ההורה כמודל להתנהגויות חברתיות:
אם גם אנחנו נשב מול הטלוויזיה בזמן שמתארחים אצלנו חברים, לילד יהיה קשה לדעת שיש עוד אפשרויות לבילוי זמן משותף. כמו כן, אם אנחנו בכלל לא מזמינים אלינו הביתה חברים, הילד לא זוכה להזדמנות לראות איך אנחנו מנהלים אינטראקציות חברתיות.
ודבר נוסף חשוב ביותר: נהלו רק תקשורת ישירה עם בני המשפחה בזמן שאתם בבית! כיום ישנם לא מעט הורים שמנהלים חלק מהתקשורת עם ילדיהם (בייחוד בגיל ההתבגרות) באמצעות הודעות טקסט ואפילו צ’טים בפייסבוק, אם כדי לחסוך זמן ולהימנע מעימותים ואם כדי להיראות “מאגניבים”.

3. פינוי מקום בבית עבור רגשות:
בעולם הפייסבוק ה’רגשות’ המוכרים לכל הילדים הם “לייק”, סבבה ובאסה. יותר ויותר ילדים ומתבגרים אינם מסוגלים לתת שמות לרגשות שלהם, פשוט מכיוון שהם לא מכירים אותם. על ילדים ומתבגרים להכיר לפחות תשע רגשות, על מנת שיוכלו לבטא אותם ולהכיל אותם. כך הם לא ייאלצו להתבטא רק באמצעות כעס, והם לא יחושו חרדה ודיכאון כתוצאה מחוסר יכולת להבין ולבטא את רגשותיהם.

4. יצירת הזדמנויות לתקשורת ישירה:
השתדלו  לרשום את ילדכם לתנועות נוער או לחוגים בקבוצות, ועודדו אותו להתמיד בכך. במקביל, צרו הזדמנויות להליכה משותפת ברגל. ילדים גדולים שצועדים יחד לבית הספר, לתנועת הנוער או לחוג יכולים ליהנות מהוויה חברתית, כזו שחסרה בעידן הפייסבוק ובתרבות ההגעה ממקום למקום בהסעה של אמא או אבא.
אפשרות נוספת ליצירת תקשורת ישירה היא משחק משותף עם הילד: שחקו עמו משחקי קופסה ומשחקי טריוויה, פתרו יחד תשבצים ואפילו עודדו אותם למשחקי שכונה כמו קלאס ו”מחניים”. והנה וידוי: אני לפחות פעם בשבוע הופכת לפרה (עיוורת) על מנת לעודד את ילדיי לשחק משחקים משעשעים ולצאת מהמסך. נכון שהם כבר בני עשר, ואני בטוח כבר לא ילדה, אך בעידן המסכים צריך לעשות כל מאמץ להוציא אותם מ’הקופסה’.

5. לא “לקנות שקט”:
הורים רבים שרוצים להשיג שקט ברכב בזמן נסיעה לטיול, או לשבת במסעדה או בארוחת     ערב ללא הפרעות, עושים זאת באמצעות מתן לגיטימציה לשימוש באיי-פודים, אייפונים, DVD ושאר מסכים (לעתים בעת ובעונה אחת) – העיקר שהילדים יהיו עסוקים ולא ישגעו אותנו בוויכוחים ובמריבות. השתדלו להימנע מכך, ותיווכחו שעל אף הקושי אתם בעצם יוצרים פתח לשיחות אחרות, לצחוק משותף ולהעמקת ההיכרות ביניכם, ובד בבד מתרגלים מיומנויות חברתיות חשובות.

6. הקניית מיומנויות חברתיות גם ברשת:
לא ארחיב בנושא הזה, בשל העיסוק הרב בו. רק אזכיר כי בתהליך הקניית המיומנויות החברתיות אסור לנו לפסוח על הרשת. כאשר לא רואים את פניו של הצד השני הקורא את מילותינו, היד על המקלדת  קלה מאוד, ולכן ילדים רבים כותבים דברים שהם לא יעזו להגיד במעמד של פנים אל פנים (מפאת כבוד לאדם או לילד העומד מולם). שבו עם הילד והדגימו לו שיח הולם גם ברשת. הדגישו בפניו שהמסרים שהוא מעלה בפייסבוק אינם נמחקים, וסייעו לו להבין מהם חברים ברשת (מהי חברות, מה אנחנו רוצים ודורשים מחבר, מיהו חבר בשבילנו) – כדי שיוכל להבחין בין חבר בפייסבוק, ויש הרבה כאלה, לבין חברות אמיתית.

הצד המואר של האינטרנט

אין ספק, יש לתת את הדעת לקשיים החברתיים שנוצרו בעקבות הישיבה הממושכת מול המסכים והתקשורת המקוונת. אולם חשוב שנכיר גם ביתרונות שפתחה בפנינו הקידמה הטכנולוגית, בכל הנוגע לכישורים חברתיים. כדאי לזכור כי לעתים התקשורת העקיפה היא זו שמאפשרת לילדים עם קושי חברתי, ביישנות או חרדה ליצור חברויות ביתר קלות, להתנסות בשיחה ברשת עם חברים ואף להגיע בסופו של דבר לקשרים אמיתיים. לא נכון להתייחס למסכים כמו אל נגע שיש לבער, אלא כמו אל מציאות שיש להתמודד עמה באופן הרצוי. בשורה התחתונה – על כולנו לנסות לנצל את יתרונותיה, ובד בבד לצמצם את חסרונותיה הרבים ולפצות עליהם.

הכותבת היא מטפלת התנהגותית קוגנטיבית – CBT ובביופידבק, מתמחה בבעיות רגשיות והתנהגותיות ובהדרכת הורים

בלוג: גלעד פרידלנסקי התאבד, ריקי נודדת לזיכרונות ולמחשבות

תרבות הסקייטבורד: להחליק הרחק מהסמארטפון והפייסבוק

“זהו זה” עושה קמבק! לצפייה איכותית יחד עם הילדים