מין זה לא פורנו

החינוך המיני שאנחנו מעבירים לילדים בבית מתחיל בגיל אפס. למה המסרים שלנו חשובים כל כך? מה צריכה לכלול שיחה בנושא? ואיך נעזור להם להבין שמין זה לא פורנו? שינויים בהרגלי המין

ההתבגרות היא שלב ביניים בהתפתחות האדם, המפריד בין ילדות לבגרות. תחילת ההתבגרות בשינויים פיזיים שמהווים סימני מין וסיומה כשמגיעים למיצוי גופני ונפשי. התקופה נמשכת כשש שנים, בין הגילאים 14 ל-20. אם כי היום תקופה זו מתחילה כבר בגילאי 10-14.
תקופת ההתבגרות שונה בין אדם לאדם, וכך גם אפיוניה. השינויים מתרחשים בכמה מישורים – הורמונלי, פיזי, רגשי וחברתי. בין מאפייניה: וסת, שיעור, צמיחת השדיים, אשכים קרי לילה וכו’. במישור הרגשי יתרחשו שינויים במצבי הרוח, מאבקי כוח על אינדיבידואליות ופיתוח זהות עצמית.

בכל הנוגע לבשלות ופעילות הורמונלית, ניכר כי בעשורים האחרונים הולך ויורד הגיל ההתחלתי. כך למשל, אם בעבר הגיל הממוצע לקבלת וסת היה 15, היום הוא 12 וחצי. אחת מתופעות הלוואי של התבגרות מוקדמת זו היא ההתבגרות המינית המוקדמת, ועקב כך גם תחילה מוקדמת של יחסי מין.
המעבר בין ילדות לבגרות מינית בריאה הוא אחד המרכיבים החשובים בהתפתחות התקינה של גיל ההתבגרות. במחקרים נמצא כי ככל שקיום יחסי המין מתחיל בגיל צעיר יותר, כך יהיו השלכות שליליות על היחס למיניות ועל היכולת לבנות מערכת זוגית בריאה בעתיד. איך נעזור למתבגרים שלנו להתחיל לקיים יחסי מין בגיל ובנסיבות הנכונות?

סטטיסטיקה של מיניות

מחקר מקיף שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2003 הראה כי הגיל הממוצע לתחילת קיום יחסי מין בארץ הוא 15 לבנות ו-14.5 לבנים (ייתכן כי מאז חלה עלייה מסוימת). בכיתה י’ דיווחו 44 אחוז מהבנים כי קיימו יחסי מין, לעומת 11 אחוז מהבנות. בכיתות י’-י”ב דיווחו 55 אחוז משני המינים כי קיימו יחסי מין מלאים ו-18 אחוז קיימו יחסים חלקיים. מחקר נוסף הצביע על העובדה שבני נוער אינם מחשיבים מין אוראלי כמין. 43 אחוז מבני הנוער אינם משתמשים בקונדום ולעומתם 30 אחוז משתמשים, 16אחוז משתמשים לעתים רחוקות ו-11 אחוז משתמשים לעתים קרובות.
33 אחוז מתלמידי כיתה י”א שקיימו יחסי מין עשו זאת עם שלושה שותפים, 33 אחוז עם יותר מכך. 30 אחוז מהבנות בכיתה י”א היו עם שישה שותפים.

אם אתם הורים למתבגרים יש להניח כי אינכם מעוניינים שהילד או הילדה שלכם ייכללו בסטטיסטיקה הזו. מצד שני, רובכם בוודאי מבינים כי לא נכון לשלול לחלוטין פעילות מינית בקרב מתבגרים ולחנך אותם להתנזר. חשוב ללמדם לדחות את תחילת קיום יחסי המין המלאים עד לשלב שבו תהיה להם מספיק בגרות גופנית, שכלית ורגשית, כדי שיחסי המין ישתלבו בקשר אינטימי. חשוב גם ללמדם להימנע או להיזהר מהתנהגויות המסכנות אותם, כמו כניסה להריון לא רצוי או הידבקות במחלות מין.

לא רק בדיבורים

החינוך שאנחנו מעבירים לילדים שלנו מתחיל כבר מלידה. לא מדובר רק במה שנאמר לילד, אלא גם במסרים שאינם מילוליים, המועברים באמצעות ההתנהגות בבית, הקירבה הפיזית בין ההורים, התייחסות המבוגרים לעירום, השמירה על הפרטיות (מקלחת או “פיפי” עם דלת סגורה או פתוחה) וכו’. גם ההתייחסות לנושאים כמו היגיינה, סדר וניקיון, לא בהכרח בפן המיני, קשורים בחינוך למיניות והם מתווספים למסרים המועברים לילד בחיי היומיום באופן מודע ובלתי מודע.

אז מתי מגיע השלב שבו צריך ליזום עם הילד “שיחה על מין”?

אם הקשר בין ההורה לילד פתוח וההורה מספיק רגיש להתנהגות ילדו ולצורך ולרצון שלו לדבר על הנושא, הוא ישכיל למצוא את הזמן והמקום הנכונים כדי לשוחח עימו באופן פתוח ולא שיפוטי על מיניות בכלל ועל יחסי מין בפרט. לדעתי רצוי, אם כי אין זה חוק, שהאב ישוחח עם הבן והאם עם הבת.

ובכל זאת, יש גיל מסוים שבו מומלץ לשוחח על הנושא?

אין גיל נכון. יש בני 14 או 15 שהם בוגרים מאוד מכל הבחינות, בעלי התפתחות פיזית מלאה, שקולים, רציניים ובוגרים מנטלית ונפשית. יש אחרים, שבגיל 17 אפשר עדיין לשחק איתם בג’ולות ולא לדבר על מיניות.

ומה לגבי התכנים? איך נדבר על מין עם מתבגרים, שהם אחרי הכל עדיין ילדים?

אם נסביר לילדים שלנו על מין דרך הסיפור על הפרחים והדבורים, למשל, הם יצחקו עלינו. הם הרי נחשפים לטלנובלות ולאינטרנט, גם לפורנו. בדרכים אלה הם נחשפים למיניות באופן מטעה המוליך אותם שולל. מכיוון שהפעילות המינית שאליה הם נחשפים שונה מהמציאות, מחובתנו לדבר איתם על הנושא באופן ישיר.
תנו להם פרופורציות! אני קורא לזה “דבר במזומן”. עד לפני 20 שנה החינוך המיני הועבר בשל חוסר ידע של הנוער על מין. היום המטרה היא כאמור להאיר בפני המתבגרים את המציאות, בגלל עודף הידע השגוי שנמצא בידיהם.

שיחה על כן ולא

כשמדובר במין אי אפשר לקבל תפריט “עשה” ו”אל תעשה”, אך כן חשוב שנשוחח עם הילדים שלנו על הנסיבות החיוביות והשליליות, ובמילים אחרות: מתי לומר כן ליחסי מין ומתי לומר להם לא.
באילו נסיבות לקיים יחסים?
רצוי להתחיל לקיים יחסי מין כשיש זוגיות יציבה הנמשכת לאורך זמן, כשהקשר טוב ותחילת יחסי המין היא בהסכמה הדדית ולא עקב לחץ חברתי, כששני בני הזוג בבשלות נפשית ומנטלית וכשיחסי המין לא נעשים תחת לחצים כלשהם.
באילו נסיבות לא לקיים יחסים?
אין לקיים יחסי מין ממקום של לחץ חברתי ומתפיסת סטטוס חברתי שלפיו “מי שעושה את זה הוא מלך הכיתה”. יש להימנע מיחסי מין הנובעים מצורך לחזק את ביטחוננו העצמי או מפחד שבן הזוג יעזוב אותנו, או כתולדה של שימוש באלכוהול או סמים, וגם לא בתור הרפתקה. כמו כן אין לקיים יחסים מתוך כעסים ומרד – עדיף למרוד עם עגיל באוזן.

המסר להורים

אי אפשר לעצור את הילדים מלהיחשף למין. לא נוכל למנוע מהם לצפות בתוכניות טלוויזיה עם תכנים כאלה, ולא משנה מה נעשה – הם יוכלו לצפות אצל השכנים. בדיוק כמו שלא נמנע מהם לאכול שוקולד (כי הם יאכלו אצל חברים), כך גם כאן – ההתייחסות למין צריכה להתבסס על אמון, הנבנה כחלק מהקשר שבין הורה לילד. בדרך זו, כשהילד ירצה להתחיל לקיים יחסי מין הוא יחלוק זאת איתנו ונוכל לעזור לו לקבל החלטות ולנהוג כראוי.

הכותב הוא אחראי מרפאת סקסולוגיה גברים בבית חולים איכילוב בתל אביב, יו”ר האגודה הישראלית לטיפול מיני