מאת עשר פלוס.
שייך לקטגוריית בצפר, חינוך

על אף שחלה ירידה באחוז הנשירה מבתי הספר, הולך ועולה מספר התלמידים החלשים. איך קורה שמוסדות הלימוד מעצימים פערים חברתיים ולימודיים בין הילדים במקום לצמצם אותם?


תגובת משרד החינוך

ממשרד החינוך נמסר בתגובה, כי מופעלות מטעמו מגוון תוכניות כדי לצמצם, ככל הניתן, את מספר התלמידים הנושרים, הגלויים והסמויים. עוד צוין, כי שר החינוך, גדעון סער, מקדם את החלתו של הרחבת חוק לימוד חובה לתלמידי כיתות יא’-יב’, במטרה למנוע נשירה בקרב התלמידים הלומדים בחטיבה העליונה.

בנוסף צוין, כי “המשרד מפעיל תוכניות שמטרתן לצמצם את הנשירה בקרב כלל האוכלוסייה, לרבות תוכניות המתמקדות באוכלוסיית העולים. התוכניות עוסקות בתגבור לימודי ובפעילות משותפת עם קציני הביקור הסדיר, וכן פעילות משותפת עם רשויות הרווחה ברשויות המקומיות, כדי לתת מענה לבעיות אישיות שמתגלות במעגל הראשון של התלמידים הנושרים”.

בין התוכניות שמפעיל המשרד: תוכניות נחשו”ן, המיועדות לתלמידים הסובלים מתסמונת טראומת הכישלון, מחוסר מוטיבציה ותחושות קיפוח ומניכור; תוכנית מנ”ע, המעניקה עזרה מיידית לתלמידים הנמצאים בסכנת נשירה או לאחר נשירה; תוכנית מל”א, שבמסגרתה צוות מורים מיומן נותן מענה לתלמידים הנמצאים במשבר קשה ובסכנה חמורה לנשירה”.

תלמידים חלשים מוחלשים במערכת החינוך בישראל! המסקנה המצערת הזו הושגה במחקרם של פרופ’ ויקטור פרידמן מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל וד”ר מיכל ראזר ממרכז מיתרים במכללת אורנים, שמראים כי לעתים קרובות, במקום שמסגרות לימודיות המותאמות לתלמידים בסיכון יצמצמו את הפער החברתי – הן מעצימות אותו. הכוונה היא למוסדות לימוד מטעם משרד החינוך ומטעם משרד העבודה, כשתוצאות דומות נרשמו גם בלא מעט בתי ספר רגילים (חטיבות ביניים ומקיפים).

“תלמידים אלה”, מצוין במחקר, “שמרביתם מגיעים מאוכלוסיות ‘נחלשות’, חווים כישלון מתמיד ומפתחים תחושות ניכור ודפוסי התנהגות בעייתיים”. אולם פרופ’ פרידמן וד”ר ראזר לא ביצעו את מחקרם רק כדי להצביע על הבעייתיות במערכת, אלא בעיקר כדי לאתר דרכים להתמודד איתה בצורה מושכלת ולהביא לשינוי ממשי במצב הנוער. “מדובר במחקר פעולה”, מסביר פרופ’ פרידמן. “הוא נעשה יחד עם המערכות שאיתן אנחנו עובדים, במטרה להקנות להם כלים חדשים. ולכן, כל העבודה שלנו מתבצעת תוך שיתוף פעולה עם המורים ועם צוות בתי הספר”.

מיהם “תלמידים בסיכון”?

כבר מעל לשני עשורים חוקר פרופ’ פרידמן באילו דרכים ניתן להחזיר למערכת תלמידים שנשרו. מבחינת אחוזי נשירה, הוא מבהיר, המספרים כיום הם נמוכים בהרבה מאשר בעבר. “בשנים האחרונות אפשר לראות שינוי מרחיק לכת בחלק גדול מבתי הספר. צוות בית הספר תופס תפקידו בצורה שונה ולומד להתמודד עם מציאות אובייקטיבית קשה, בשל העובדה שהוא ניצב מול יותר ויותר תלמידים בסיכון לנשירה”.
התלמידים שבהם מדובר מגיעים במקרים רבים ממצבי מצוקה, כמו סמים, עוני או משפחות מהגרים. “כשמדברים על סיכון, מתייחסים בעיקר לגורמים משפחתיים ובריאותיים, אבל אלה אינם מסבירים את הנשירה עצמה”, מדגיש פרופ’ פרידמן. “לא אחת אלה הם תלמידים בעלי יכולת להצליח, שבדרך כלל מתחילים להיכשל עם כניסתם לחטיבת הביניים, בגלל ה’הלם’ הכרוך במעבר מבית הספר היסודי”.
פרופ’ פרידמן מוסיף כי שינויים מבניים, כמו הקצאת כיתות קטנות יותר לתלמידים בסיכון או ביטול חטיבת הביניים לטובת מעבר ישיר לתיכון, אינם מספקים, וכי החשוב הוא “מה עושים בפועל”. “בית הספר צריך לראות את הילד כמכלול, כבן אדם שלם, כמישהו שבא מתוך משפחה”, הוא אומר. “העיקרון הוא להבין שאי אפשר רק להעביר חומר לתלמיד, מבלי להתייחס לבעיות חברתיות או משפחתיות”.
האם כיום המערכת בעצם מתמודדת עם יותר תלמידים בסיכון לנשירה מאשר בעבר?
“צריך להבחין בין נשירה סמויה לנשירה מוחלטת. בישראל, בעשור האחרון ישנו ניסיון מבורך להחזיק את הילדים בתוך המערכת. אבל כתוצאה מכך נוצרה נשירה פנימית, והכוונה היא לתלמידים שנמצאים בפועל במערכת, אך למעשה מודרים ממנה. כלומר, הם אינם לומדים ובעיקר מפריעים, והם אינם רואים בעצמם חלק מהמערכת. השאלה היא איך בית הספר יכול להעמיד מענה הולם לתלמידים הללו”.
(ראו תגובת משרד החינוך במסגרת)

מוסטים מהמרכז לשוליים

המושג המרכזי במחקרם של פרופ’ פרידמן וד”ר ראזר הוא “הדרה” (exclusion), כשהכוונה היא להרחקת הטבות מיחידים או מקבוצות מסוימות. “מבחינת התלמידים, אנחנו מדברים על תהליך המדיר אותם או מזיז אותם החוצה, מהמרכז לשולי המערכת”, מבהיר פרופ’ פרידמן.
תהליך ההדרה מתואר על ידו כתוצאה של התנגשות חזיתית בין דרישות המערכת והלחץ המופעל עליה לבין תנאי המציאות. “רוב התלמידים בסיכון מגיעים עם היסטוריה של כישלון, ואילו המערכת נמצאת בלחץ גדול מאוד בכל הקשור לבחינות הבגרות. התחושה הזו, שיש לך אוכלוסייה במערכת שאין לך סיכוי איתה, מובילה להדרה”.

אולם לדבריו, לא רק התלמידים סובלים מתחושת ניכור והדרה, אלא גם חלק גדול מהמורים הנדרשים להתמודד עימם.
איך תחושת ההדרה באה לידי ביטוי אצל מורים?
“מורים שמגיעים לעבוד עם תלמידים הנמצאים בסיכון לנשירה, חווים בעצמם הדרה מכמה בחינות. ראשית, הם עובדים עם אוכלוסייה שמצבה קשה מבחינה אובייקטיבית, בשל רקע של מצוקה וכו’, וזאת מבלי שיימצאו בידיהם כלים להתמודדות. אמנם יש יועצת בבית הספר ויש גם נגיעה ברשויות, אבל זה לא מספיק. בנוסף על כך, אותם מורים מתמודדים עם פחד ואווירה קשה, הן בשל אלימות שמופנית אליהם מצד תלמידים והן בשל העובדה שנוטים להאשים אותם בחוסר ההצלחה”. פרופ’ פרידמן מסביר כי לעתים קרובות גם המנהל עצמו אינו יודע איך להתמודד עם תלמידים בסיכון, ויוצא שהמערכת מסירה מעצמה את האחריות ומעבירה אותה לתלמידים ולמשפחותיהם, וכמובן גם למורים שלהם.

לחלק ב’ של המאמר: הדרכים שבהן מציע המחקר החדש להתמודד עם תופעת הנשירה הסמויה