מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית בלוגים, עשרים פלוס

גיליתי שהילדים שלי אוהבים אלכוהול, אז רשמתי אותם לקורס ברמנים. הפוך על הפוך

אני עצמי לא שותה אלכוהול, ומעולם לא השתכרתי. המקסימום שהגדלתי לעשות הוא ללגום מכוס היין המתוק בקידוש ליל שבת. כאמא למתבגרים חששתי מאותם רגעים שבהם אראה את ילדיי חוזרים הביתה שיכורים עד כלוט, או אשמע על כך שראו אותם מעשנים ושותים ללא הכרה. היטיב עמי הגורל וילדיי סלדו, ועדיין סולדים, מעישון סיגריות או כל דבר אחר, אך לעולם השתייה הייתה להם התייחסות אחרת.
האמת היא שלא הופתעתי. בשנים שבהן עסקתי בתחום ההוראה למדתי כי מרבית בני הנוער סקרנים לגבי טעם האלכוהול וחוויית השתייה. בני נוער רבים מנסים להיות חלק מחבורה ולהשוויץ בצריכת אלכוהול מוגברת, מבלי שידעו לצפות להשלכות של האלכוהול על גופם. רבים מהם שותים ונוהגים תחת שכרות, מה שמוביל לא אחת לאסונות מיותרים. ולא אוכל להתעלם מכך שבעת שכרות הם נחפזים להיקלע לקטטות אלימות, כנגד כל היגיון.

בשנות עבודתי כמורה עסקתי רבות בנושא של מניעת התמכרויות. יחד עם עמיתיי להוראה עשינו מאמצים כבירים לסבר את אוזנם של המתבגרים בכל הנוגע לשימוש מופרז באלכוהול. במקביל, ניסינו למנוע מהם צריכת סמים, ומה שנמצא כאפקטיבי ביותר בתהליך הלימוד הזה היה עדויות אישיות של אנשים שנגמלו מסמים ו/או אלכוהול. בני הנוער והוריהם נהיו מרותקים לעדויות מהזוג הזה, במסגרת הרצאה מאלפת שהועברה להם. החששות שלי והניסיון המקצועי הובילו לכך שבעלי ואני קיבלנו החלטה, מבעוד מועד, כי ברגע שילדינו יגיעו לגיל 18 – כל אחד בשעתו – נעניק להם קורס ברמנים מקצועי כמתנת יום ההולדת. מה שנקרא: להקדים תרופה למכה.

ברמנים לכל דבר

שבועיים לפני יום הולדתה נרשמה עפרי לקורס ברמנים במלון תדמור. הקורס כלל לימודים עיוניים וגם התנסות בשתיית אלכוהול, ואנחנו כמובן דאגנו להסיע אותה הלוך ושוב. חלקנו את שובה “שיכורה” בהמון צחוק והבנה שהאלכוהול עשה את שלו. בכל פעם שאספנו אותה מהשיעור – מרחק קצר של רבע שעה נסיעה – היא הייתה מגיעה הביתה נמהרת, נחפזת, רצה צוחקת במעלה המדרגות, ממהרת לשחרר את שלפוחית השתן שרוותה אלכוהול לאורך ערב שלם. חוויית הקורס הייתה משפחתית, כי כולנו למדנו ממנו דרך השיחות בעניין. שוחחנו על מה שהיא למדה בעוד האח הצעיר דור, מטה כל העת אוזן קשבת. הרגשנו את ההתלהבות שלה, ובה בעת גם את התובנה שרכשה באשר להשלכות צריכת אלכוהול בלתי מבוקרת. שלוש שנים לאחר מכן עבר דור את אותו קורס.

סוף דבר

במחשבה לאחור הייתה זו החלטה נכונה שקיבלנו על עצמנו כהורים. לימוד צריכת אלכוהול בצורה מבוקרת תוך הבנת ההבדל בין המשקאות השונים, המידתיות וההתנהלות האחראית בזמן שתייה, הובנו והופנמו. יכולת ההקשבה של המתבגרים למסרים שמעביר גורם זר, ולא אנו ההורים הנתפסים כמטיפי מוסר, נשאה פרי. שכרו של קורס הברמנים היה בצידו. הקורס העניק לילדיי תעודה ואחריות, מקצוע נוסף להתפרנס בו בתקופת הלימודים ותחושה של מבינים בתחום. גם היום, כמו אז, הם ממשיכים לגלות אחריות בכל הנוגע לצריכת אלכוהול. זה נטמע בהם. אגב, אחת הבדיחות המשפחתיות שלנו נתונה לכמיהה של ילדיי לראות אותי משתכרת ומאבדת שליטה. אבל אני עדיין רחוקה מכך…

רוצים להגיב? היכנסו עכשיו לעמוד הפייסבוק שלנו

לפוסט הקודם של ריקי – שבת המלכה

איך מתקשרים עם המתבגרים?